אולימפיאדת הנכים

סמוך לאולימפיאדה מתקיימת זו של הנכים. מבט ללוח התוצאות מראה מייד, שהישגיהם רחוקים מאלו שאינם נכים. לא יפלא אפוא, שהתקשורת מותירה את התחרויות האלו בשוליים והסיקור הוא מזערי, יחסית לזה של האולימפיאדה הרגילה. גם כדורסל נשים ממתין תמיד לסיום הדיווח על כדורסל הגברים וכך בענפי הספורט האחרים.

לא בכדי אנו נקראים לא להביט בקנקן אלא בתוכנו. למראית עיין גדול כוחם של הגברים מזה של הנשים, הכח הפיזי כמובן וכך, עולים ביצועי אלו שאינם נכים פיזית על אלו של הנכים. כולנו מרגישים שמשהו כאן אינו הוגן, אבל לא עושים דבר בנוגע לכך. אז אני דווקא רוצה לעשות והעשייה שלי היא החיבור הזה:

משל למה הדבר דומה? לשני רצים היוצאים לדרך מדן ומטרתם היא אלת. ראובן ושמעון. הנה ראובן כבר דוהר לו במכונית המרוץ שלו בכביש הערבה ואילו שמעון עדיין רץ לו על הרי הגליל,

כשפניו דרומה.  אכן, ראובן גיבור גדול וכבר קרוב ליעד הנכסף כאשר שמעון בקושי עשה כמה עשרות קילומטרים ובכל זאת…

אינני בא להמעיט מהכבוד שיש לרחוש לספורטאים המדהימים שראינו בתחרויות באולימפיאדה. שברו שיאים והוכיחו את עוז רוחו של האדם בתוך גופו הבריא והאיתן. אלא, שבמקום בו הגוף "בוגד" בבעליו, שם דרושה רוח איתנה יותר כדי לפצות על החסר ולדרבן ולהמריא לשיאים מדהימים.

אך, ההרגשה היא שיושבים אנשים מדושנים מעונג העולם והאולימפיאדה המסוקרת ואז כאילו אומרים: "ישחקו הנערים לפנינו!" קודם היו תחרויות וכעת יש משחקים ועם כל הכבוד – זה ממש לא דומה!

האם נכותי היא הגורמת לי לחשוב, שהעולם היה יוצא נשכר יותר מסיקור מלא של אולימפיאדת הנכים מאשר מהאולימפיאדה שקדמה לה? יתכן. חוששני, שלא לוחות התוצאות ה"מחמיאים פחות" הם שמרחיקים או מונים את הסיקור המקיף. יתכן, שפשוט פחות נעים להסתכל על הלא סימטרי והלא "מושלם", שנתפס כהרבה פחות יפה ומושך. יגידו: אבל יש בין הנכים כאלו שהם דווקא יפות ויפים! אומר: נכון, יש, אבל מה עם היתר?

אין ספק, שהחברה, גם בישראל, עברה שינוי ניכר ביחסה לנכים שבקרבה. הדבר נובע גם מכך שמכירים יותר ויותר נכים מקרוב (צמצום המרחק החברתי מצמצם את הדעות הקדומות), הנכים עצמם פורצים עוד ועוד דרכים ומוכיחים יכולות בתחומים שונים, שבעבר לא הם ולא החברה הסובבת העלו בדעתם כי יושגו, נעשות פעולות לשיפור התדמית ונערכים מבצעי הסברה.  החברה פוחדת פחות מהנכים ולמדה יותר לסמוך עליהם. אבל, עדיין מדובר בקבוצה המהווה מטרד ונטל על החברה ובלי כוונת זדון חלילה, ממעטים לחשוב עליה ולדאוג לה. בונים אתרים – גם וירטואליים – בלא דאגה לכך שיהיו נגישים לנכים; מדפיסים שטרות כסף חדשים שלא כל נכה מסוגל לזהותם בכוחות עצמו; מציבים פריטים ברחובות הפוגעים קשה בבטיחותם של נכים; מלווים מרואיין בטלוויזיה בתרגום, שאין טורחים להקריאו באזני מי שאינם יכולים לקרוא את התרגום; מציבים כספומטים עם מסך נגיעה, שאינו נגיש לכל הנכים; כותבים תאריכי תפוגה על מוצרים שחלק מהנכים ורבים מהקשישים אינם מצליחים לאתרם או לקוראם; מגישים שרותים לציבור במבנים שאינם נגישים לנכים רבים.

זו רשימה קצרה מתוך ארוכה וכואבת שמעיבה על כל העשייה הברוכה למען נכים בארצנו.

מדובר, אפוא, בחברה שלנו הנחשפת ע"י התקשורת. כשהרייטינג מוביל, לא כדאי לשדר את אולימפיאדת הנכים כי כמה כבר יצפו בה?

בחיבור אחר עסקתי בערך המוסף בנכה בעבודה, מי שעוקב אחר אולימפיאדת הנכים יגלה במהרה את הערך המוסף בנכות מנצחת.

 

13.09.08