"החיים שלנו תותים"? או "החיים בזבל"?
במצבי החיים השונים אנחנו מתרשמים ממה שקורה ומוסיפים את הפרשנות שלנו. נשמעת דפיקה בדלת הכניסה ומיד חולפת מחשבה: "הפתעת אורח? " או "איזה מטריד?"
כל אחד בונה לו בראש תסריטים על פי תפיסותיו את העולם וצפיותיו ממנו. כך האופטימי, אחרת הפסימי.
תכונה טבעית לנו היא הצורך להשוות כדי למקם את עצמנו. משווים כלכלית – מי משתכר יותר ממי, משווים חזותית/אסתטית – מי נאה ממי, משווים אינטלקטואלית – מי חכם ממי וכדומה. מי שתופס עצמו כקרבן או כמסכן, יינטה להשוות עצמו למי שהוא תופס אותם כ"יותר" ממנו. הרואה עצמו כמוצלח ומשיגן, יסתכל "כלפי מטה" כדי לאשש את תפיסתו זו. איך אנשים מנפנפים בנכסים, בתארים, בידע וכו' – מכירים כולנו.
העניין הוא, שאותו צורך להשוות פועל גם בינינו לבין עצמנו. כך, אני משווה את מציאות חיי היום בהתקרבי לגיל שבעים, לחיי בילדותי או בנעוריי. השוואה זו ממחישה לי יותר מכל, כמה הוטב לי במשך השנים שחלפו. אם אנסה להיכנס קצת לפרטים אגלה מהר מאד, שבתחום הבריאות, עצמותיי ושריריי רחוקים מאיכותם בבחרותי. כבר קיטרתי פה ושם בחיבוריי על מרפק ועל ברך ויש עוד על מה! עובדות אלו אינן מצליחות להשבית את אושרי בזיקנתי. לא כי אינן כבדות משקל, אלא, כי בחושבי על ההווה לעומת העבר, אני חי בסרט המציאותי בו זכיתי לזוגיות טובה, הקמתי משפחה שבה הבת והבן כבר הקימו בעצמם משפחות משלהם. בעוד תחומים אני מרגיש שהגעתי למנוחה ולנחלה וזאת לעומת אותה ילדות שתיארתי כבר פה ושם בחיבוריי.
חלף לו חג הפסח ואני שומע משפטים כמו: "לא נגעתי במצות, חשבתי שאצליח לרדת לפחות שני קילו, לא ירדתי גרם!" ואני אומר: "לא עלית כמה קילו בפסח? כל הכבוד!"
אז השאלה בכל מצב חיים היא: למה אנחנו בוחרים להשוותו. תמיד יש אפשרות להשוות לדברים ולזמנים שימחישו כמה טוב לנו או – ההפך.
כך במישור הפרטי וכך ברמה הלאומית. במובנים מסוימים מעולם לא היה מצבנו טוב יותר – כלכלית, ביטחונית, תעסוקתית, מגדרית… כך אם נשווה לשנות החמישים, השישים וכו'. אבל, יגידו: "נשיא לשעבר בכלא? ראש-ממשלה לשעבר בכלא? שר אוצר לשעבר…" – "לשפל כזה לא הגענו מעולם!" הכול נכון. לכן, השאלה היא למה אנחנו בוחרים להשוות ועל פי זה גם נקבל את התוצאה.
אחת הבעיות עליהן כבר עמדתי בעבר היא, שקיימת נטייה לקבל דברים מיוחדים כמובנים מאליהם וכיוון שכך, איננו כוללים אותם במשוואת בדיקת מציאות חיינו. זה שעדיין כשליש מתושבי כדור-הארץ חיים בלי מים זורמים בביתם, סוחבים מים בדליים או בכדים ממקווה מים או מנהר, זה לא ממש מרגש אותנו כאשר אנחנו פותחים ברז והמים קולחים ברננה. כשיש הפסקת מים קצרה אנחנו כבר מתחילים להעריך את השגרה המובנת מאליה מבחינתנו. כך, מי שאינו מצליח למצוא לעצמו קורת-גג זמנית או קבועה, או מי שביתו חרב או נלקח – קולט עד כמה רובנו חיים בטוב.
החיים מורכבים, יש בהם עליות וירידות, חלק מצפיותינו מתמלא וחלק נותר בתסכול. לפעמים חייבים להזכיר לנו, שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שיש דין ויש דיין, שלצד הרשע והעושק ישנם נדיבי לב ויד. ראוי שנפנים כי, חיינו הם בעיקר כפי שאנחנו עורכים אותם וגם – כפי שאנחנו בוחרים לראותם. אנחנו הם אלה, שבוחרים למה להשוות כל דבר רע או טוב שקורה לנו ותוצאת ההשוואה תלויה קודם כל בנו.
02.05.16