אספנות, דעות קדומות, יושר ונאמנות

11.04.93

אספנות

כניסת הציוד ( ספרים, חומר כתוב, חלקי פריטי חשמל, ריהוט ), מבטאת בטחוננו, שבעצם אנחנו נצחיים!
ברור לנו, שאי-שם בעתיד נזדקק לזה או נעיין בזה. כלומר, תפיסתנו את קיומנו היא עם אורינטציה עתידית כה ברורה, עד כי יותר משאנו ממצים את ההווה, שרק בו אנו בעצם חיים באמת – אנו טורחים למצות, כביכול, את העתיד. התוצאה היא הררי גיבוב רב-משמעות אך – מיותר!  כך, אנו מצמצמים את עולמנו בהווה, גם במובן הפיזי וגם במובנים רבים אחרים. עיקר מעיינינו אינם פה. מרחב מחייתנו עמוס ומקושט בדברים שרב החפץ בהם, אך – לא לנו כעת ואולי – לעולם לא!

דעות קדומות

הפרסים קמצנים? אני מכיר כמובן פרסים, שמאד – לא!
אך, אולי דווקא מפני שהם מאד קמצנים ואינם רוצים שנבחין בזה או שנחשוב עליהם כך – הם מתאמצים, למרות שהם קמצנים, להתנהג בפזרנות ובנתינה ניכרים. אולי דווקא מתן רב זה שלהם, רק מחזק את צדקת הטענה, שהם בעצם קמצנים!
אם כך הדבר, אין להאמין לעובדות כי כשהן במגמה אחת או בהיפוכה – תמיד נמצא הסבר התואם עמדותינו!

יושר ונאמנות

גילוי-לב וישירות גובלות בחוסר נאמנות!
אנשים פתוחים וגלויים מאד, מתקשים שלא לנהוג כן ואז, הם נוטים לשתף את זולתם במסתוריהם ובאלו של אחרים.
שמירת סוד מחייבת יכולת לא מבוטלת של העמדת-פנים; שכן, לא די בכך שתשמור סוד, עליך להמנע מלהתפס כמי שיש לו בכלל סוד לשמרו. כלומר, כדי לנהוג בנאמנות וביושר כלפי אדם, עליך להופיע כמעמיד-פנים ומערים כלפי אחר-ים.
כך, גלוי-הלב והפתוח, הוא אם-כן לא כל-כך מהימן למרות כנותו, פתיחותו והתקרבותו שובת-הלב.
דווקא המסוייג יותר, הפחות פתוח וכביכול – הפחות חברותי – עשוי להתגלות כיותר לויאלי והיותר נאמן!