חיינו אינם רק סוגים בשושנים. רצוי ובריא להיות אופטימיים ולקוות לטוב אבל, איננו תמימים וכולנו יודעים, שגם פורענויות נוחתות עלינו ולא מעט.
לא אמנה כאן אסונות ומצבי חרום שעלולים חלילה לנחות עלינו בכל רגע, המציאות חזקה מכל דמיון ומי לא פגש כאלו בעצמו או אצל זולתו?
חזק עלינו הצו: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים, ד', 15) ואנו נקראים לעשות הכל כדי להבטיח את המשך קיומנו ובמקביל ואולי קצת בסתירה – מורים לנו: "דיה לצרה בשעתה".
אז מה אני האיש הקטן ותאב החיים אמור לעשות? אם חלילה תרעש הארץ או אויבינו מסביב יחליטו להמטיר עלינו טילים וכל כיוצא באלו, אני צריך להיות מוכן לעת כזאת?
כאשר אשה בהריון מתקדם מכינה לעצמה תיק עם ציוד כדי שכשיקפוה צירים תיטול אותו ותמהר לבית-היולדות, זה הגיוני ולא משדר פאניקה. אולם, כשקוראים לנו להכין תיק לשעת חרום, זה כבר משהו אחר. היכן להציבו? ככה סמוך לדלת היציאה של הבית? ואם חלילה נצטרך להחלץ מהר מחלון? ומה נכין בתיק? ציוד עזרה ראשונה רפואית? מזון יבש ליום שרידות? צריך פריטים היגיניים וצריך אמצעי תאורה (פנס, נרות וגפרורים), מה עם משקפי קריאה למי שאינו מסתדר בלעדיהם? אולי Mp3 עם מוסיקה או שירים האהובים עלינו? תהילים קטן וכלי כתיבה, לבנים וגרביים להחלפה ומשהו חם נוסף ללבוש? אלבום קטן עם תמונות יקירינו? טרנזיסטור עם סוללות טעונות? פנקס טלפונים מעודכן? מגבת?
יכולתי להמשיך ולפרט עוד ועוד פריטים שחשוב שיונחו בתיק החרום הזה ובעצם אם נוכל לדחוס לתוכו את ביתנו-מבצרנו, נעמוד יפה ובכבוד בכל מצב חרום!!!
אז אם בחלק מהמקרים נעדיף ואף נדרש להשאר בבית, טוב שנכין לנו חדר בטוח מפני פורענויות. אם יש חדר בטחון בבית – מה טוב ואם אין, התבקשנו להתכונן לאפשרות שנצטרך להיחבא בחדר ללא קיר חיצוני, שאין לו גג רעפים. איך מתפנים לשרותים כשסגורים בחדר כזה? האם להחזיק בו דרך קבע את ערכות המגן אם נקבלם בחזרה? להחזיק בו את תיק החרום?
אבל התכוננות למצב חרום איננה רק טכנית ופיזית; אנו זקוקים להכנה נפשית, לזהות את רגשותינו ולנסות לשלוט בחרדותינו. חוסן נפשי אינו נופל בחשיבותו מההכנות הטכניות ואולי אף עולה עליו.
אז האם ליזום דיון עם יקירינו ולשוחח על האפשרויות הנוראות, שעלולות לנחות עלינו כרעם ביום בהיר? לא תהיה זו זריעת פאניקה מזיקה?
תרגילים של ירידה למקלט בבתי-הספר וכן של כוחות חרום והצלה – הם דבר אחד; כניסה להכנות שונות בבית, הם כבר דבר אחר. כאן מדובר בנו, זה ממש כאן ולא משהו כמעט שיגרתי שמתרחש שם.
כל השאלות והתהיות הרבות האלו ועוד המון שלא שאלתי כאן, מעידות על מצב העמימות ואולי גם על רמת החרדה, שמתלווה לעיסוק בנושאי החרום. יש לגשת אפוא למדריך פיקוד העורף וללמוד איך להתכונן לעת צרה ואסון. נראה, שהעיסוק בנושא הוא הכרחי ואת האופטימיות שלנו נגייס כדי שנאמין כי נשרוד הכל ולא כדי להשלות עצמנו שלא יהיה ממה לשרוד.
10.03.08