דפוסי התמודדות

מצבי משבר בהם אדם נתקל בחיים מתאפיינים בשני סוגי תגובות:

1. הוא מחפש דרכים ואמצעים לפתור את הבעיות ולהתמודד עם המצב (נועץ בקרוב, בחבר, באיש-מקצוע);
2. לא עושה בעצם דבר, מחכה גם אם המצב מידרדר ומקווה ש"יהיה טוב!" , שהאל יעזור. אבל מה לעשות שהאל עוזר למי שעוזר לעצמו?

אצל הראשון, מוקד השליטה שלו הוא פנימי. הוא רואה עצמו אחראי לענייניו ולכן הוא יוזם דרכים וצעדים והחלץ ממצוקותיו.

השני – מוקד השליטה שלו הוא חיצוני; הוא מחכה שיקרה משהו מבחוץ, שיאפשר שינוי לטובה במצבו הגרוע.

נקח לדוגמה הסתבכות כלכלית. אחת הדרכים בהן נוקט השני היא:  הגדלת ההימורים. ממלא לוטו או טוטו ביותר ויותר כסף. הוא מקווה שיביא "מכה" בהימוריו ויקבל בוכטה! ככל שהוא מעמיק לשקוע כלכלית, כך הוא מגדיל את ההימורים, נוטל הלוואות וממשיך לקוות, שיקרה משהו שיהפוך את הגלגל לטובתו. לרוב זה רק מגדיל את מצוקתו והוא הולך ושוקע.

אנשים כאלו נכנסים למתח הולך וגובר. הם עלולים להגיע לשימוש באלכוהול ובסמים כאמצעים להרגע, לברוח מהמחשבות המטרידות על מצבם הקשה. תחת השפעת החומרים האלה המציאות המרה "מתרחקת" מהם והם חווים כייף רגעי. אבל כמובן, המציאות החיצונית מחכה להתפכחות שלהם מהשפעת האלכוהול או הסם ואז, זה הופך למעגל-קסמים שלילי.

הבעיה עם החומרים האלו היא, שכדי להשיג שוב ושוב כייף והתנתקות, צריך כמות יותר ויותר גדולה מהחומר וכך נעשים מכורים ותלויים בו (בהזדמנות אחרת נדון ביתר פרוט בנושא ההתמכרויות).

במצבים שונים בחיים, כשאדם מרגיש תקוע וזקוק לעזרה, אז אמרנו, שיש מי שבאותו מצב מחפש פתרונות ואף נעזר באחרים, אך, יש דרכים מגוונות שבאפשרותו ללכת בהן:

אחד שהסתבך בחוב בגלל הוצאה גדולה בלתי צפויה (התקלקל המנוע במקרר, או הוא חיב בדחיפות לעשות טיפולי-שינים יקרים וכיו"ב). אחד מבקש הלוואה מחבר או מבן-משפחה ומבטיח להחזיר בקרוב. יש מי שנותן שק דחוי לעוד חודש או חודשיים, למרות שכלל אינו בטוח שיהיה לו כיסוי. אחר נכנס למנהל הבנק ומבקש שיאשר לו משיכת-יתר לחצי שנה ומתחייב כי בכל חודש יקטין את חובו עד שיחזיר הכל. יש מי שפונה לקרן-הלוואות בעבודה או לגמ"ח ומגייס הלוואה, שגם אותה יחזיר בפריסה. אחר נוטל תכשיט שיש לו בבית ניגש לצורף ומוכר אותו, כדי לגייס את הכסף. אחר מחפש עבודה נוספת – חלוקת עתונים בבוקר, שטיפת כלים במסעדה, מישהי לוקחת הביתה ילד אחרי הגן ומשגיחה עליו עד שהוריו חוזרים מהעבודה. מחפשים כל מיני פתרונות כולל עבודות מזדמנות ובלבד שתגדל ההכנסה ולו זמנית ולאפשר בכך מימון הצורך המיוחד שנוצר ושאין בידו לממנו.

ישנם אנשים שנערכים מבעוד מועד לאפשרות של משבר כלכלי: גם אם אין להם הרבה למיחייתם אך הם מודעים לכך, שתמיד עלולה לצוץ איזו הוצאה בלתי צפויה וחיונית ולכן, הם שמים למשל כל חודש בצד מאה שקל. זה לא מעט בשבילם וזה די מקשה עליהם, אבל, כעבור ששה חודשים יש להם שש-מאות שקל ועוד קצת רווח ואחרי שנה כבר עברו את ה-1200 שקל. הם בונים לעצמם חסכון קטן על כל צרה שלא תבוא.  תוצאה נוספת של התנהגותם זו היא ההרגל שיצרו להצטמצם בהווה כדי להבטיח יותר בטחון בעתיד.

ישאל השואל: ומדוע לא לתת גם קצת סיכוי למזל? הרי בכל-זאת שמענו וקראנו על אנשים שזכו בלוטו או בטוטו וכיו"ב? מי שכל-כך חשוב לו "להשאיר את מזלו פתוח", שישקיע במינימום כגון במנוי בפייס או בטופס הבסיסי המינימלי של הטוטו או הלוטו. אם מזלו ירצה להאיר לו פנים – הדלת פתוחה לקראתו!

בין אלו שאינם מסתדרים, ישנם ה"מסתדרים כביכול!" הם מבקשים, למשל, הלואה לשבוע ממישהו ואז – שוכחים להחזיר לו. או שמתחילים לסחוב את המלווה בשיה"ו-פיה"ו (שבת היום, פסח היום! – אשלם בהזדמנות אחרת!). כשנושים בהם הם נותנים משהו על החשבון ושוב – לך תרדוף אחריהם!

אמנם הם מצאו פתרון מיידי לבעייתם,  אבל במשך הזמן, חבריהם ובני-משפחתם לומדים, שמהם כסף לא חוזר ולא כדאי לסייע להם.  כך, גם אם פתרו כמה פעמים את בעייתם הם בעצם סוגרים לעצמם פתח חשוב לעזרה כי האנשים לומדים מהנסיון שיש להזהר מפניהם. בבנקים הם נרשמים כלקוחות מוגבלים ואין להם את האופציה להעזר במוסד כלכלי חשוב זה.

ישנם בעלי יוזמה ותושייה כגון העמותה "פתחון-לב", שמגייסת מזון ומוצרי-יסוד מתורמים ומעבירה אותם לנזקקים. יש בזה מחווה אנושית יפה על רקע המצוקה הכלכלית הגוברת בארץ. מחד זה פתרון חיוני לחלק מהעניים שאין להם אמצעים ויכולת לחלץ עצמם ממצוקותיהם (קשישים עריריים, נכים), לאלו אין פתרון אחר אלא שיעניקו להם. אך, ישנם כאלו ש"לתת להם דג כדי שישבעו" רק דוחה את הדבר החשוב והמועיל באמת והוא: "ללמד אותם לדוג1"

ישנו כלל שלומדים בבית-הספר של החיים: זה שנותן – תמיד יש לו! וביהדות הצטוונו: "פרוס לחמך לאביון1" משמע – קח משלך והתחלק בו עם האחר. בעת הנתינה הזו הנותן חש כוחות ויכולת ומעשה זה עשוי לחזק את רוחו ולהמחיש לו, שהוא איננו בתחתית או בשפל המדרגה.זה שם את מצבו בפרופורציה.

לסיכום: גם מצב שנראה ללא מוצא, ניתן למצוא בו אין-סוף פתרונות, תלוי איך מסתכלים.  המצב פתוח ליוזמות. גם כדי להעזר,  צריך לדעת איך לגייס את הזולת ולרוב נפגוש הרבה נכונות ורצון טוב.

(הרצאה במועדון החברתי בתאריך: 8.10.02)