20.10.19
על הבוקר אני שומע פרסומת ברדיו הכוללת את האמירות: "אופל, סטנדרט גרמני Born in Germany".
במגילת איכה: "עולליה הלכו שבי לפני צר" (פרק א, ה), את זה זוכרים ומציינים מעל אלפיים וחמש-מאות שנה. אכן, פגעו גם בתינוקות ובילדים, כך נהגו במלחמה ולממלכת בבל היינו אז צר ואויב. במאה העשרים למניינם, השמידו מיליון וחצי ילדים, לא של אויב שנלחם בהם.
מדברים על סטנדרט גרמני, הצלחה של 33 אחוזים, השמדת שישה מיליונים מתוך שמונה-עשר מיליון, זו הצלחה?
אנחנו, בני המשפחות שנטבחו ונכדיהן, מציינים בגאווה את הסטנדרט? לי זה צורם כמו כשאני שומע שידור בשפה הגרמנית. ישנם מי שאינם צורכים כלל מוצרים תוצרת גרמניה, בכך אינני מצליח לגמרי, אבל, אני משתדל.
אינני קורא להיפרע מילדיי הרוצחים או מנכדיהם, "אבות אכלו בוסר…" וכבר נאמר: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (דברים כ"ד טז). אבל, אני כן מחכה בכליון עיניים למי שירים את הכפפה ויוציא סוף סוף לאור את "מגילת השואה". מגילות עתיקות משמרות מאורעות שאסור שימחקו מהתודעה הלאומית. כך אנו זוכרים את עמלק, כך את בבל והרבה יותר חשוב למען עתידנו, שנזכור היטב את זוועות הנאצים ועוזריהם.