השמיע קול!

07.09.20

הולך לו אדם לתומו ברחובה של עיר והנה נקרה בדרכו איש עיוור ובידו מקל נחייה. האיש בא לקראתו והוא ננסה לחמוק מהמקל המתנופף מעל הקרקע מצד אל צד. לא מדובר בחשש למכה קשה, אבל, לא נעים לחטוף מכה ממקל. אם הדרך פנויה, לרוב יחמוק וימשיך בדרכו והדרך צלחה לשניהם. אבל, אם המפגש מתרחש בשביל צר להולכי-רגל, יתכן שאין לאן לברוח והחשש לחטוף מכה מהמקל הוא ממשי. האדם העיוור מתקדם בדרכו בהסתמכו על המקל המועבר מצד לצד כדי לגלות מכשולים והוא גם קשוב לנקישות המקל ולהד צעדיו. אלו שולחים גלי-קול וכשיש מכשול בולט לפניו או לצדו, יש שהוא מבחין בגלי הקול המוחזרים אליו וחש בקרבת אותו מכשול. כך יוכל ללכת לצד גדר כשהיא גבוהה דיה ולחוש את המרחק שלו ממנה עד שאינו זקוק לגעת בה במקלו כדי ללכת לאורכה. אם צעדיו של ההולך לקראת האדם העיוור נשמעים, יודע בעל המקל לעצור את הנפתו מצד לצד כדי לאפשר לבא מולו להמנע מפגיעה. אבל, ברעשי הסביבה וכשנעליו של האיש רכות סוליה, אין לבעל המקל מידע על המתקרב אליו והעלול להפגע ממקלו. אנשים נבונים וחברותיים עשויים לומר: "שלום!" או: "בוקר טוב" וכך הם גם מקדמים אדם בסבר פנים יפות וגם מצהירים לו על קיומם בדרכו וזה ממש מועיל. כך עושים גם אנשים נבונים היושבים על ספסל שעל המדרכה. אבל ישנם מי שיושבים קפואים על הספסל ונושאים תפילה בלבבם, שלא ינגפו מהמקל המתקרב ודווקא שתיקתם וההמתנה ל"נס" הם המגדילים את הסיכוי שהמקל יפגע בהם. די ב"ניקוי הגרון", או באמירת: "זהירות, אני כאן על הספסל" כדי למנוע תקלות ואי נעימויות.

כדאי, אפוא, לחשוב במושגים של משחק מחבואים שניהלתי עם ילדי כשהיו קטנים וכעת אני מנהל עם נכדי, כאשר אני מסתתר לי באיזו פינה בבית או מאחורי רהיט והילד משוטט בבית וקורא: "סבא השמיע קול!" ואני משיב: "קוקוריקו תרנגול!" והוא מנווט לפי קריאותיי ותמיד מוצא אותי. אז, פשוט מאוד – השמיעו קול!