זכור לטוב כיצד בן-גוריון שיווק את זכותנו הלאומית על הארץ הזאת בשיחתו עם נשיא ארצות-הברית. הוא השווה את מעט המידע שיש לאמריקאים אחרי 500 שנה על אונית המייפלאואר ונוסעיה, לעומת המידע המפורט מאד, שיש לעם היהודי על מה שעבר עליו לפני למעלה משלושת אלפים שנה, כשאבות אבותיו יצאו ממצרים. ידוע כמה בדיוק יצאו, מה לקחו איתם, מה אכלו וכיו"ב. אכן סיפור מופלא.
חלפו רק 63 שנה מאז הסתימה מלחמת העולם השניה וכבר קיימת תופעת מכחישי השואה וזאת כאשר עדיין חיים בקרבנו ניצולים ששרדו מהתופת. כנגד שונאי ישראל בעולם לא נוכל לעשות הרבה, ככל שמדובר בדעות שהם מביעים. מה שכן חשוב לנו זה, שהדורות של אחינו הבאים אחרינו יזכרו כיצד הושמד שליש מהעם היהודי וכיצד שרדו הניצולים.
בימים אלו מתגלעים ויכוחים בקרבנו בכל הנוגע לדרכים המתאימות להנחיל את זכר השואה לדורות הבאים.
הפרופסור חנה יבלונקה סבורה, שאין לשלוח לפולין במשלחות חיילי צה"ל והיא הצליחה להכעיס רבים בהציגה עמדתה זו.
הסופר אלי עמיר הביע דעתו, שבני נוער צעירים מדי בשביל המפגש המזעזע עם השרידים הנוראים במחנות ההשמדה והוא מציע לכלול במשלחות חיילים או בוגרים יוצאי צבא.
כיצד נוכל להבטיח כי זכרון השואה ולקחיה לא ידעכו ויעלמו עם השנים?
פתחתי בסיפור יציאת מצרים ובהקשר אליו גם נתתי שם לחיבורי זה – לא במקרה. צו ההגדה – והגדת לבנך – עומד במבחן הזמן. לצד "מגילת הפסח" שמבטיחה לאורך אלפי שנים את זכר מאורעות הימים ההם, בידנו מגילת איכה וסיפור חרבן הבית והגרוש מהארץ; מגילת אסתר, ומגילת רות. למעשה, על מאות מיליונים בני אדם מקובל סיפור ספר הספרים כמתעד מאורעות שהיו.
מוזיאונים ותערוכות ודאי תורמים רבות אבל אין בהם די. הכותל המערבי הוא מוצג רב עוצמה בשימור זכרון עברנו אבל הוא לא בא במקום סיפור המעשה המתועד בספרים רבים ובראשם מגילה.
אבל מדוע שארחיק עדותי? ברשותנו מגילת העצמאות שלנו בת 60 השנה ואני מקווה, שעדיין מקדישים לה לפחות שיעור אחד בהיסטוריה או באזרחות בבתי הספר בארץ.
גדול כוחם של חגים ומועדים וטקסים; אבל הם בלבד לא יבטיחו את הזכרון המשמעותי. אפשר לחגוג ב"על האש" ביום העצמאות מבלי לדעת כיצד קהילה שמנתה רק שש מאות אלף איש העזה להכריז על הקמת המדינה, לעמוד מול 7 מדינות אויב ולנצחן וכך גם בעוד 6 מלחמות, לקלוט המוני עולים ולהגיע לכל המופלא שישנו כאן היום.
רק החייאת מגילת העצמאות כחלק מהטקסים או הפולחן של חג העצמאות, רק היא עשויה להבטיח את שימור הזכרון האמיתי של הגשמת חלום העצמאות.
ומה עם השואה והגבורה?
מי יכתוב לנו את "מגילת השואה", שתתעד בקצרה ובסיפור השווה לכל נפש – את המאורעות הנוראים האלו? התכנסות עם לקריאת המגילה ("אסתר") כבר הוכיחה את כח שימור הזכרון שבה. מדוע שלא יקומו לנו מנהיגים רוחניים שיבטיחו לעמנו את נצח זכרון השואה?
קראנו ספרים, שירים וסיפורים, ואף "מגילת האש", אבל הם כולם אינם מתקרבים לסיפור ההגדה, שהצלחנו לשמר על פולחניו המציגים לגדולים כקטנים את התכנים שהיא באה להנחיל.
היכן, אפוא, איש הרוח והספר, שיחבר לנו את מגילת נסיון השמדת העם היהודי בפעם השניה? השלישית?
וכיצד מגילה זו תסתיים?
כך: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו…"
03.05.08