זוגיות בקרב אנשים עם עיוורון כמעודדת ומחזקת

הוצע לי להרצות בנושא: "זוגיות בקרב אנשים עם עיוורון כמעוררת השראה". לא אני בחרתי את כותרת ההרצאה ולהודות על האמת, ה"מעוררת השראה" די קשה לי. אם הכוונה לכך, שאפשר ללמוד מדגם זוגיות כזה, הרי ללמוד אפשר מכל אחד ומכל מצב. כל בניית זוגיות וטיפוחה היא אתגר לשני השותפים ומבנה מרתק בהתהוותו והתמשכותו.

אז אם אפשר לשאוב השראה מכל זוגיות, מדוע קשה לי עם הדוגמה הזו?

אני אמור להתרכז בהוכחת המיוחדות והמרשים בזוגיות של זוג עיוורים או בני-זוג בהם עיוור/ת ומתבקש לצמצם את ההתייחסות לנקודות תורפה או להתעלם מהן כליל. משהו מגמתי, שעלול לפגוע באמינות טיעוניי. במקום להתעכב ערכית, עדיף היה לתאר מצבי חיים בהם נוצרים אתגרים בהעדר ראייה וכיצד עומדים באתגרים הללו, כך לגבי בן או בת זוג עיוורים וכאשר שני בני-הזוג עיוורים. כיוון, שלאחר הרצאתי יעשו זאת חבריי שיופיעו בפניכם, (בצוות דיון, פאנל), אנסה בכל זאת לעמוד בציפיה שאדגיש את עניין העידוד או הכוחות, שניתן לשאוב מתפקוד נורמטיבי במצב מוגבלות קשה.

אעדיף, אם כן, שנכנה את הרצאתי: זוגיות בקרב אנשים עם עיוורון כמעודדת ומחזקת.

בדברנו על זוגיות, אנחנו בעצם מדברים על שותפות חברית. זה משהו שנבנה, בד"כ על בסיס של קשר רגשי שנוצר בין בני-זוג בכוונה להמשך שנים ובתקווה – לכל החיים. בחרנו לעסוק כאן בקשר בין אנשים שאחד מהם או שניהם – מאופיינים בהיותם עם מגבלה. הנושא כפי שהוגדר מזמין הדגשת יכולות ומיוחדות וזאת, כדי שנוכל להצביע על ההשראה שמהווה הקשר הזה לזולת. כאמור, כל תאור מיופה רק יחטיא את המטרה כי הוא איננו אמין ולכן לא יתפס כמציאותי. קשר קרוב בין אנשים מאופיין באמביוולנטיות, יש בו פנים לכאן ולכאן, יש בו עליות וירידות, התקרבות והתרחקות, רגעי אושר ושמחה ורגעי כעס ואכזבה. אלו הם החיים, לפחות – הנורמליים. אז נשאלת השאלה: האם זוגיות בין בני-זוג שאחד מהם עיוור או ששניהם עיוורים, האם היא מיוחדת? אם כן, במה? כדי שנתיימר לראות בזוגיות זו מקור השראה, צריך שנמצא בה משהו מיוחד וניכר כחיובי.

כיוון בהחלט מעניין, שהרי בהסתכלות הרווחת, קיים באחד מבני-הזוג או בשניהם, חסר, וחסר אינו אמור להתפס כמקור השראה. כדי לראות הבטים חיוביים בקשר הנדון, נצטרך לשנות משהו בתפיסות הרווחות בקרב הציבור.

בשינוי הסתכלות בכיוון זה עסקתי בכמה מחיבוריי. באחד מהם הצבעתי על הערך המוסף בנכה בעבודה; בחיבור אחר התעכבתי על האופן בו רואים מבלי לראות וכן על כך שהעיוורון עצמו הולך ומצטמצם כשמדובר ברמה תפקודית. ננסה, אפוא, להאיר את הצד האחר של המטבע ולבחון חוזקות ומיוחדות בזוגיות כזו, כדי שנוכל להתיימר להציגה כמחזקת ומעודדת.

זוגיות עם עיוורון

נוכל לדבר על 3 מצבים בהם מגבלת העיוורון קיימת בזוגיות: זוג עיוורים, עיוורת עם רואה ועיוור עם אשה רואה.  אין בידי נתונים סטטיסטיים אבל ככל הידוע לי, לפחות בארץ – רוב הזוגות בהם יש עיוורון הם כאשר שני בני-הזוג עיוורים, פחות שכיחים זוגות בהם הגבר עיוור והאשה רואה והכי נדירים זוגות בהם האשה עיוורת והגבר רואה. נראה שמאפיין הנכות מהווה גורם משמעותי בבחירת בן או בת הזוג, כמו שאנחנו מכירים במאפייני דת ולאום וכיוצא בהם. (בדברי על עיוור אני מדבר על אדם עם עיוורון, נח לקצר) עיוורת או עיוור מרגישים יותר בטחון לחזר ולמסד קשר זוגי עם עיוורת או עיוור במצבם. במפגש עם רואים חווים רחמים, המעטה בערכם, חשש ואף חרדה מפניהם, שלא סומכים עליהם ועל יכולותיהם או לפחות מטילים בהן ספק, ואף מוכרת רתיעה מפניהם. עיוורים חוששים, שאדם רואה עלול לחשוב שהוא צריך לעשות פשרה גדולה וקשה מדי כדי לקשור את גורלו עם בת או בן זוג עיוור. בזוגיות שהם יוצרים זה עם זו הם מרגישים שהם באותה סירה, לא צריכים להוכיח שום דבר יוצא דופן ולא מרגישים פחותים זה מול זו בשום צורה.  כאן אני מדגיש את האופן בו העיוורים רואים את הזוגיות שלהם ולא על האופן בו רואה אותם החברה הרואה.

כאשר מדובר בעיוור ובת-זוג רואה, מעבר להרגשה ולמחשבה שהעיוור הוא נורמטיבי בבנותו זוגיות, קיימת התפיסה, שהצליח לפרוץ אל מחוץ למגבלתו ו"להיות כמו כולם". גם הוא וגם חבריו העיוורים מתייחסים לכך כאל הישג ראוי לציון.

כאשר מדובר בגבר רואה ובבת-זוג עיוורת, ההערכה כלפיה גדולה עוד יותר בקרב חבריה. קיימת גם נטיה לבדוק: "הכל בסדר אצלו?" קצת קשה להבין מה מצא בה, כלומר, בהיותה עיוורת הרי ודאי סיכוייה לבן-זוג רואה הם קלושים ואם בכל זאת "תפסה רואה", תוהים אם אין לו איזו מגבלה אחרת, אולי נכות פיזית או נפשית כלשהי, אולי בעיית פוריות או משהו גנטי.

גם הציבור הרחב אינו חופשי מדעות-קדומות. זוגיות של עיוורים קל להבין למרות שחוששים שאם תגיע לכלל הורות, זה יהיה סיפור! כאשר האשה רואה והגבר עיוור, הציפיה היא שמדובר  בהתאהבות והמרכיב הרגשי "סינוור אותה" ובכל אופן, ודאי שניחנה בטוב לב וברצון עז לעזור.

כאשר הגבר רואה והאשה עיוורת, או שמדובר כמעט במלאך ואני מדבר כמובן עליו! או שאולי, כאמור,  משהו אצלו לא בסדר ואם לא רואים עליו, זה עוד יותר חשוד.

כמי שיצר זוגיות של עיוור עם אשה רואה, אקדים ואומר, שנשאתי את רעייתי קודם כל בגלל שמצאה חן בעיניי (עוד נדבר על העיניים האלה) וזה נבע כנראה גם מכך, שלא רק שלא נרתעה מנכותי, אלא עד היום יש לי ספק אם היא בכלל יודעת שאני נכה ואנו מכירים כבר 40 שנה ונשואים 38 שנים. מי שמכיר אותנו לא נוטה לחשוב, שהחלטתה להינשא לי קשורה לאיזה רצון מיוחד לעזור ולא ארחיב.

הבל החן ושקר היופי

במקורותינו נאמר: "כי האדם יראה לעיניים וה/ יראה ללבב" (שמואל א, ט"ז, ז). בפשוטו משמעו, שאדם מושפע מאד ממראה עיניו והוא קובע את תפיסתו ודעתו על האחר. מראה חיצוני מרשים את הרואה ורק הקדוש-ברוך-הוא מבחין ביופי האמיתי, הפנימי. אך מה עם האדם שאיננו רואה? האם נתונים חיצוניים של בן או בת-הזוג אין להם חשיבות או משמעות עבורו? האם תפיסתו את בן/בת-הזוג היא יותר מדויקת, מעמיקה, מציאותית?

אינני מאמין שיש בינינו מי שחופשי מהתייחסות לחיצוניות ומה שאיננו מגלים בחושינו האחרים ודאי מתעדכן מזולתנו. כמו שבן/בת-זוג רואים מקבלים חוות-דעת והתייחסות הסובבים למראה האחר, כך גם אצל אדם עם עיוורון. אבל, אם נקח בחשבון, שמחקרים מציינים, שמה שמהווה גורם משיכה מרכזי בין בני-זוג הוא דווקא חוש הריח, הפרומונים, אזי, למראה החיצוני עצמו כנראה אין השפעה מכרעת ביצירת זוגיות ובשימורה. עם זאת, ברור שלמידה שבה בן או בת הזוג נאים ומטפחים עצמם, יש השפעה על מידת האטרקטיביות שלהם גם לבני זוגם וגם אם אחד מהם או שניהם אינם רואים, עצם הידיעה שמשקיעים בטיפוח וכן קליטת בטחונו העצמי של הנאה המטפח/ת והרגשתם הטובה בהשקיעם בכך – מקרינים על סביבתם.

מעניין, שהציפיה הטבעית, שמי שאינו רואה אולי לא ישקיע באיך הוא נראה או בבדיקת איך נראה בן או בת-זוגו, ציפיה טבעית זו עשויה כשלעצמה להפוך זוגיות הנדונה כאן למעוררת התפעלות. מופתעים מכך שבן/בת-זוג עיוורים ערים למראם החיצוני שלהם ושל זולתם ומשקיעים בו ואם למרות העדר הראייה המראה חשוב להם, זה אומר דורשני.

בחיבורים שונים התעכבתי על תפיסת מגבלה כחולשה וכליקוי.רבים עודם מתפעלים מאדם עם עיוורון שמבצע דברים שונים בחיי היומיום ומגיע להישגים יפים. רמת הצפיות הנמוכה הנובעת מתפיסת המגבלה כחמורה בהרבה מכפי שהיא מתבטאת בתפקוד הכללי, גורמת לכל עשייה להתפס כמיוחדת ומרשימה. אנשים עם עיוורון שמבשלים ואופים ומנקים, ומבצעים עבודות בית שונות ומגדלים ילדים ומחנכים אותם ולומדים ועובדים וכיוצא באלו, נתפסים עדיין כמיוחדים. יכול אדם להתרשם מכגון אלו ולהכנס לדכאון בחושבו: "אם היא או הוא עושים כל זאת כל כך מוצלח למרות עיוורונם, כמה אני כשלון, שאינני מסוגל אפילו להתקרב לכך ואני רואה בשתי עיניי".  פגשתי במהלך עשרות שנות עבודתי גישה כזו. אבל, פגשתי גם גישה הפוכה בה מי שהתרשם מיכולות של נכה חשב  ואף אמר: "אם הוא יכול לעשות זאת למרות מגבלתו, משמע שכח הרצון יכול להשיג עוד ועוד ולכן עלי להתאמץ ולהשתדל יותר וגם אני אשיג" כאן, יכולותיו ותפקודו של אדם עם מוגבלות, מהווים השראה לסובבים אותו.

אדם הוא תבנית נוף מולדתו

כאשר זוגיות הופכת גם להורות, נכנסים משתנים רבי משקל לתמונה. הולכת ונבנית שלוחה הפורצת החוצה ומעידה על ה"עץ" או ה"עצים" – מקור הפרי. אפשר להתווכח ולהתדיין בלי הרף על השלכותיה של נכות על האישיות ועל התפקוד. אבל, כאשר זוגיות עם עיוורון מניבה פרי בדמות ילדים נורמלים ומתפקדים, כל הדעות הקדומות וההתייחסות לנכות ועוד קשה כעיוורון – הופכות חסרות משמעות. כאן מומחשת בעוצמה ההשראה שזוגיות כזו מהווה לסובבים. מי שגידל תינוקות ואחר-כך ילדים ובהמשך מתבגרים וזכה לראות את ילדיו בוגרים ומוצבים בחברה, יודע כמה מקצוע ההורות מורכב ותובעני ומבין שאם עומדים בו בכבוד גם עם מגבלה חושית קשה כעיוורון, זה מעיד על יכולות משמעותיות הראויות להוקרה.

נצחון הרוח על החומר

כשמדובר על השראה, מכוונים לאישיות או התנהגות המהווה מודל לאחרים. אין שום רבותא בהיות אדם פגוע פיזית. מה שמושך אליו מבטם של הסובבים ומה שעשוי לעורר התפעלותם, זו התרשמותם על כוחה של הרוח, כוחות הנפש, הרצון העז, שניכר כי הם מפצים על הפגיעה הפיזית. יש כאן המחשה של לקיחת הגורל בידיים או אחיזה איתנה בהגה חייו של אדם וחיזוק שליטתו בחייו.

כשפוגשים זאת בעולם העבודה זה מרשים ומוערך וכשזה ניכר בקשר הזוגי והמשפחתי, זה מוערך אפילו יותר. זה נמצא בתא המהווה "מיני חברה", חברה בזעיר-אנפין, המוכרת לנו כעולם מלא אינטראקציות הדדיות מגוונות.

חוזקות לעומת חולשות

ככל שנתלה בזוגיות הנדונה תפקיד של השראה, אל לנו לשכוח, שבני האדם שונים זה מזה בתפיסותיהם ובדרך בה הם מסתכלים על דברים. מי שער לנקודות תורפה ועסוק בחצי הריק של הכוס, לא יראה שום השראה גם בזוגיות מורכבת ומיוחדת כזו. לעומתו, מי שער לנקודות חוזקה ומסוגל להבחין במיוחד בכל אדם או מצב, עשוי לשאוב עידוד ואופטימיות ממפגש עם זוגיות שבונים אנשים שתנאי חייהם אינם הנורמטיביים מבחינות מסוימות.

נ"ב: מעניין, שבכל זאת מצאתי עצמי עוסק כאן בהשראה!

 24.10.11