זה נראה לא אמיתי. ממש בחור שלנו במדים נלקח בכח והוא בידי אויב? כמו ענן ירד על יומנו.
האבא פונה לחוטפים ומדבר על "לבם", גם הם הורים, גם להם יש ילדים, על כן ברור לו שיטפלו כהלכה בבנו. כלומר, ברור לו שלא ולכן הוא מבקש אחרת.
חייל נחטף חי, שניים הובאו למנוחות. פרשות חיים שנגדעו באיבן ולהם הכל הסתיים. למשפחות ולאוהבים האחרים, זה רק התחיל אבל אלו פרשות שהסתימו וכעת פרשת חיינו היא החטוף. להסתער ולחפש מבית לבית? אם נתקרב אליו, אל חוטפיו מאכסניו –- הם יגישו אותו לידינו חי ובריא כדי ליפול בידינו ולהאסר? הם חרפו נפשם למות ויצאו לקרב מעבר לקווי האויב, תקפו מעורפנו וכעת יפחדו?
אז מה? נשב בלא מעש ונמתין? ואילו זה ילדי האם היה עולה בדעתי, שמותר למישהו להעלות בדעתו אפשרות שלא לפעול? וכי ניתן להפקירו בידי מחבלים?
מציעים לחץ על הקהילה כולה: נמנע חשמל מעזה, נמנע אספקת מזון… שיקומו התושבים עצמם על החוטפים ויאלצו אותם להחזיר את החטוף.
צבא ההגנה לישראל המהולל והחזק עוד לא יודע כיצד לאתר את החוטפים ובודאי שטרם ידוע כיצד ניתן יהיה להוציא מידם את החטוף בלא פגע. היעלה על הדעת שהמוני העזתים יוכלו להם? הם בכחם הדל יוכלו לעשות מה שלא נוכל אנו? תוך זמן קצר ירעש העולם עם סיפורי סבל ומצוקה איומים של נשים וילדים וכבר ישכח שכל זה בא כדי להכריח להחזיר את יקירנו. יטענו, שהם לחמו בגבורה בצבאנו המהולל ואנו איננו בוחלים באמצעים ורוצים, שהמטרה תקדש אותם?! ומה באמת אשמת ילד ואזרח על כך שבני עמם לוחמים למה שהם רואים כשיחרור ארצם הכבושה?
המחשבות מתרוצצות, הקולות נשמעים ושם נמצא בחור צעיר פצוע, שמקווה בכל מאודו שיזכה לשוב ובמהרה לחייק משפחתו ועמו אבל הוא גם חרד חרדת איימים, שהזמן ינקוף והימים יעברו ויהפכו לשבועות ועוד ועוד חלילה, זה כבר קרה ועודנו קורה.
גדול כוחה של האמונה. חשיבה חיובית, בטחון באל או בטוב – יכולים לחזק את החטוף, את משפחתו ואת כולנו החרדים עד מוות. יפעלו מי שאמורים לפעול ויעשו כל שלאל ידם בנסיבות המורכבות כל כך וכולנו נקווה ונאמין, שהכל יסתיים מהר וטוב ובמפתיע כל התסריטים האיומים שמאיימים להשתלט על מחשבותינו – פשוט לא יתגשמו. אם מאד מאד רוצים משהו, זה מגדיל את הסיכויים שזה מה שיהיה. כך ניצלו אחינו ממחנות ההשמדה ומסוגים שונים של גהינום עלי אדמותינו וכך קמה והיתה ארצנו הנפלאה והמוכה והמאויימת וכך, אמשיך לקוות בכל לבי – כך יחזור בקרוב החייל החטוף שלנו והפרשה תסתיים בטוב ונחזור לבכות את מתינו מהקרב האחרון כמו מקודמיו.
26.06.06