חסידי אומות העולם אחרונים?

טקס מרשים בערב יום השואה והגבורה ב"יד ושם". נבחרינו המובילים פותחים בפניה מכובדת לאח"מים שבמקום. אחרי כל הנכבדים ולפני קהל פשוטי העם – הניצולים!!! – פונים לחסידי אומות העולם הנוכחים. בכתבי על חסידי אומות העולם, כבר הבעתי תמיהתי על בני-אדם, שמגיעים כמעט למעלת מלאכים.

זיכני הקב"ה לרעייה, לבת ולבן ולשתי נכדות. אילו נגזר עלי לחרף נפשי למען אחד מהם, לא הייתי מהסס ובלבד שאעשה להצלתם. רחום וטוב לב ואוהב אדם ככל שאני, האם הייתי מסכן אחד מיקיריי כדי לנסות להציל ילד יהודי? (אינני מדבר כלל על בן מיעוט או לאום אחר). היטב ידע הגוי הפולני וההונגרי וההולנדי והאחרים, שאם יגלו את מי שהוא מסתיר אצלו, לא רק הוא ואשתו יוצאו להורג לאלתר אלא כל בני משפחתם. ההייתי מעז לסכן את מי מיקיריי שמניתי למעלה כדי לנסות להציל ילד יהודי?

לדאבוני הרב אני די בטוח ש – לא.

שונה הדבר כאשר מדובר ביציאה לקרב. כל לוחם יודע, שהוא כמו רעיו הלוחמים, נחלץ לחרף נפשו למען הצלת עמו וארצו. יש כאן את הערבות ההדדית שרק היא תבטיח סיכוי להשאר חי וחופשי בארצנו.  הוא גם נישא על גלי ההמון – העם כולו – "קול המון כקול שדי!"

מי שסיכנו את כל היקר להם למען כבודם והצדקת צלמם כבני אנוש, עמדו במבחן שרובה המכריע ביותר של האנושות לא היתה עומדת בו. בטרם חלוקת הכיבודים לאח"מים שלנו, ראויים חסידי אומות העולם שנציב אותם בראש ונייחד להם אמירה כנאצלים באדם. אחריהם יתכבדו נשיאים ורוזנים ונבחרי ציבור.

כדי שה"אחריהם" לא יהיה הדוק מדי, נכון שנקדים אחריהם – אחרי חסידי אומות העולם – את הניצולים עצמם ששרדו מהתופת. אם במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים (ברכות, ל"ד, ב')" אזי, היכן שחסידי אומות העולם והניצולים עומדים, יתכבדו להם מאחור כל שאר העולם.

 

22.04.09