יצר לב האדם רע מינקותו?

לדעת לוק אנחנו נולדים כלוח חלק; במקורותינו מצויין כי יצר לב האדם רע "מנעוריו"; הגישה הפסיכואנליטית של פרויד גם היא שיפוטית בהציגה את המערכת הייצרית בשחר חיינו כבסיס לאישיותנו. אך, לודוויג ברנה (1786-1837) כרוב הליברלים הרדיקלים בני זמנו, היתה לו אמונה תמימה בטוב הבסיסי של בני-האדם.

חברה לעט הביעה בפני דעתה, שיש בינינו כאלו שנולדים טובי לב והם בעלי גישה חיובית מינקותם. כמי, שהגישות הקודמות מאד דיברו אליו, אני מתקשה למצוא סימוכין לרעיון שלה, אבל אני מודה, שהוא כובש אותי במקוריותו ומאד חשוב לי לבדוק אם יש בו ממש. אנסה אפוא לפתחו:

תחילה אתפלפל מעט עם מקורותינו: "יצר לב האדם רע מנעוריו"; לא מדובר אם כן בינקות ולא פחות חשוב להדגיש כי מדובר באדם. אנחנו בני אדם ובני אנוש וגזרנו משמות אלו את ההתייחסות להתנהגות חיובית ומתחשבת – "מתנהג כבן אדם; אנושי)".

אנו מציינים, שהאדם הוא יצור חברתי. זה אומר, שגם אם הוא מונע מאינטרסים, הוא עשוי לפעול כך, שיתקבל על ידי זולתו. מוסכם עלינו, שכבר סמוך ללידתו, התינוק מבחין בזולת החשוב וכאשר הוא מסוגל להתייחס אליו, הוא גם מביע רגשות חיוביים כלפיו. החיוך הבלתי רצוני הופך לרצוני והוא מקדם בו את פני אמו הזורחות לקראתו בתגובה.

לא מפתיע כלל, שאת תובענותו החונקת של התינוק והעדר יכולתו לדחות סיפוקים – מגדירים המבוגרים כחוסר התחשבות ואגוצנטריות ומכאן ועד להגדירו כ"רע" המרחק קטן. רע לנו מצרכיו ה"בהולים", אבל זה לא אומר שהוא רע. שמעתי הורים מגדירים את תינוקם, שדי מהר ישן 6  או 7 שעות רצופות – כילד טוב. בעצם, טוב להם ולכן הם מחמיאים לו.

אצה לנו הדרך לחברת את גור האדם ואנו מזדרזים לאלפו ולהנחותו לנקיון, להתחלקות, לאדיבות, לסבלנות. ברור לנו, שאנו משמשים לו מודל והוא לומד מאתנו להעניק ולהתחשב ולהביע טוב לב. אלא שהחברה הרי כוללת גם עבריינים ואנשים שבקלות נגדיר אותם כרעים. אבל,הרוב הרי חיובי, הנורמות נקבעות על ידו ואם כך, מדוע שלא נסכים כי עיצוב הסביבה מתאפשר ומצליח כל כך רק בגלל שישנו בסיס מולד לבנות עליו?

בבסיס הדיון הזה נמצאת גישה שיפוטית, הערכת התנהגות מינקות כטובה או רעה. אנחנו מלבישים את עולם המושגים שלנו כמבוגרים על התינוק. כדי להדגים את הבעייתיות בכך אציין למשל, שאנו משבחים נתינה כהתנהגות חיובית, אבל, אם מדובר בנתינת שוחד כלום אין דעתנו ממש מנוגדת?  אנחנו מגנים עבריינים כאנשים רעים ובלתי מוסריים וכולנו יודעים, שיש ביניהם כאלו שיקבלו על עצמם עונשים כבדים מתוך נאמנות לחבר ואי רצון להסגירו. יש שהם גם מתגלים כאנשים חמים ורחבי לב ויד. כלומר, גם רצוננו להגדיר אדם בכלל כטוב או רע איננו פשוט כלל; אולי הוא רע לחברה הרחבה אבל טוב למשפחתו?

נחזור לתינוק וננסה לבדוק טענה כזו: אם מוסכם, שהאדם הוא בסופו של דבר מוצר המתקבל מתורשה וסביבה, מי שטוען, שבתורשתו צפון הרוע, חייב גם לקבל, שצפון בה גם הטוב והחיוב שיתבטאו באישיותו ובהתנהגותו. או שרק הסביבה מעצבת הכל ורושמת על הלוח החלק, או שהיא תורמת את שלה על הנטיות המולדות השונות. אם מזג (טמפרמנט) הוא מולד, אז מזג סוער וערנות רבה למשל, יכולים להיות מטרד לסביבה ולכן מוגדרים כרעים או כלא טובים; הם עשויים גם להיות בסיס לטיפוס סקרן וחקרן ופעלתן ולפתח בוגר טוב וחיובי מבחינות רבות.

בהצגת הדברים בדרך זו, הרעיון של חברתי לעט איננו מופרך כלל ויתכן שהוא ראוי ליתר תשומת לב ולהמשך בדיקה מעמיקה יותר.

 

06.12.08