כוחה של אם
האדם הוא תבנית נוף הורתו!
יותר ויותר אנו נוכחים, שמצב אוביקטיבי של אדם לא מבטיח דבר ביחס למידת אושרו בחייו.
מתוך דוגמאות רבות שפגשתי מלוות אותי שתים שעוצמתן צועקת את הרעיון שהוצג:
לפני כשלושים וחמש שנה הכרתי עלמה שנפגעה קשה בהיותה עוברית כיוון שאימה צרכה טלידומיד בעת הריונה.
היא התפתחה כקטנת קומה ועם עיוותים בולטים בכפות ידיה. אלו חריגויות ניכרות לעיין שאני יודע עליהן.
אותה עלמה גדלה לאם, שטיפחה אותה כבת אהובה ונורמלית, בלא מסר כלשהו של פחיתות ערך.
הבת חיה חיים רגילים, נהגה ברכב, רכשה תואר אקדמאי, נישאה לבן-זוג בלא כל מיגבלה חיצונית ונדמה לי, שגם התגרשה עם השנים.
היא זכורה לי כבחורה מלאת שמחת חיים, שלבטח חוותה גם רגעי אושר רבים ויפים לצד עצבונות ומכאוב – כמו רובנו!
דוגמה נוספת היא של ילדה עיוורת מלידה שהכרתי לפני למעלה מעשרים שנה. אביה התגרש מאימה לאחר שנולדה הבת העיוורת והאם גידלה אותה כחד-הורית.
הילדה זכתה לאהבה ולטיפוח עם מסר אוהד ובוטח והתפתחה להיות עלמה ברוכת כשרון, פתוחה ובעלת עולם תכנים עשיר ומספק. ניכר בה כי היא מאושרת למרות מיגבלתה הקשה.
חריגויות קטנות לאין שיעור שוחוסות בצל הורה מאוכזב-ת ומוכה-גורל, הובילו להתפתחות בני-אדם מתוסכלים, תלותיים, בעלי דימוי-עצמי ירוד, חשדנים וכועסים על זולתם.
לתגובות החברה כלפי אדם עוצמה אדירה כבונות את תפיסותיו את עצמו. לכולנו תלות-שדה ברמה זו או אחרת ומעצם הגדרתנו כיצורים חברתיים, לזולת משמעות מכרעת לגבי כולנו. עם-זאת, קשה להפריז בערך העצום, שיש לתפיסות הורה (ובעיקר – האם), בכל הנוגע לתינוק והילד, מבחינת תפיסתו את עצמו.
הקושי העיקרי של ההורה הוא הסטנדרטים החברתיים והנורמות. נעשה מאמץ לוגי וסמנטי לסייע להורים ולפרטים עם חריגות כאשר החלו לכנות ילדים חריגים כילדים מיוחדים! יתכן שהבסיס להגדרה זו היא היותם בעלי צרכים מיוחדים ובכל-זאת, מדובר אכן בבני-אדם מיוחדים! משהו (בד"כ חיצוני) מיחד אותם באופן ניכר ובולט מזולתם ומושך להצביע עליהם כשונים.
תפיסת העולם הזה כגשר (צר מאד) וכפרוזדור לעולם הרבה יותר משמעותי ונצחי, עשויה לסייע לנו לשים דברים בפרופורציה, להקטין צפיות, לחשוב פחות במושגים של גורל וללמוד לחיות היטב עם מה שיש לנו ולמרות כל מה שאין בנו!
קטן ככל שיהיה חלקנו, כשאנו שמחים בו אכן אנחנו עשירים!
02.08.2002