אמרות רבות עוסקות באחריותנו למצבנו בחיים. כמו: כמו שתציע את מיטתך, כך תישן בה, או, מי שטורח בערב שבת, אוכל בשבת וכיוצא באלו.
במשך שנות עבודתנו, כמו בחיים בכלל – אנחנו צוברים תסכולים ופגיעות גם מממונים עלינו. יש ואנו מתמידים במקום עבודה שנים רבות עד לפרישתנו מפאת גילנו המתקדם ויש, שאחרי שנות עבודה אנחנו מסיימים מסיבות שונות. מגיע המועד וכשמדובר במקום עבודה רציני המכבד את עובדיו, מקיימים מסיבה או מפגש לציון הפרישה של העובד. פרט לשתייה ולאכילה, מקיימים גם סוג של טקס המסכם את תקופת עבודתו של הפורש. לעתים מנהלו פותח בדברים ולעתים נושאים דברים תחילה עמיתיו לעבודה ולפני שהפורש עצמו נושא דברים, מנהלו מסכם את תקופת עבודתו.
הנה הזדמנות פז לבוא חשבון עם העובד כמו שמתאפשר לו – לעובד – גם כן למצות את הרגע.
יש הסבורים, שלא טוב "להשאיר בבטן" מועקות ותסכולים וכעסים והשעה מתאימה רק להודות ולשבח על מה שמתאים, אבל, גם – לא להישאר חייבים ולהשיב מנה אחת אפיים על כל מה שמגיע. הסבורים כך, אומרים: "להגיד רק את הדברים הטובים זו צביעות! מדוע לא לנצל את ההזדמנות להיפרע ממי ועל מה שמגיע?" לדעתם, זה פירושה של הגינות, לא להסתיר רגשות אמיתיים ולא להתכחש לעוולות. כך, ייתנו על הראש או בפנים למי שזה מגיע לו וילכו לדרכם שבעי-רצון.
נכנסתי למחלוקת בנושא זה.
קודם כל סברתי, שלא נכון לצבור תסכולים וכעסים במשך שנים ומתאים יותר היה לברר את הדברים ולהעיר על מה שצריך כאשר הדברים התרחשו. הרי אין אפשרות לתקן את הנזקים שכבר נגרמו ולמחוק את הסבל שנחווה. לכל היותר, אפשר להתנצל או לבקש סליחה ולך תאמין שזה נעשה בכנות.
נוסף לכך, איזו תועלת תצמח למאשים ולגוער ולמטיח מפעילותו זו בעת מפגש הפרידה? האם התנפלות או האשמות יזככו את מרי נפשו? למעשה, הוא זורע זרע של זעם, שימשיך לשאת בלבו כשיצא לפרק החדש בחייו. כמו בזוגיות, אם בוחרים להדגיש נקודות תורפה וחסרונות בבן-הזוג, זה מה שמודגש וזה מה שנמצא על מסך חייהם.
כיוון שאין איש מושלם, יש תמיד מה לומר לחיוב ולשלילה. במפגש פרידה, טוב לו לנפרד לאסוף את נקודות האור, את החוויות הטובות, את הזיכרונות הנעימים – ולהדגישם. כך, המפגש האחרון שלו נעשה באווירה נעימה והוא יוצא לדרכו החדשה יותר שליו ורגוע.
כמו שמשמעותי הרושם הראשון שאדם עושה בהיכרות,כך משמעותי הרושם האחרון והמסכם שהוא משאיר בפרידה. אם יקפוץ לבקר במקום העבודה בהזדמנות בעתיד, יכנס למקום ממנו יצא לשלום ולא במלחמה. כל זה נכתב מנקודת מבטו של הנפרד ורווחתו ולא מרצון להגן על ממונה, שכשל.
07.08.17