לבנות דימוי – עצמי חיובי

"אם אין אני לי מי לי?"  אבל: "וכשאני לעצמי, מה אני?" ומתי עלי לעשות למען עצמי? – "ואם לא עכשיו. אימתי?".

לכל אדם דימוי – עצמי; כיצד רואה ותופס עצמו, נבנה על משובי סביבתו הקרובה, בילדות – בעיקר הוריו, אח"כ מוריו וחבריו בביה"ס, בתנועה, בצבא, בעבודה ; בהיותנו יצורים חברותיים אנו תלויים בדעת הזולת.

העסק מורכב: למשל, מי שעושה טוב, בד"כ יוצר תגובות חיוביות; כך גם מי שחכם, מי שיפה. אבל, לפעמים מעורר דווקא תגובות שליליות: מקנאים בו, חושדים  בכוונותיו (אולי הוא רק כאילו מתנדב, אולי יש לו איזו  טובת הנאה סמויה)

כך, משובי הזולת הם בעצם מעורבים. אנחנו בוחרים למה להתייחס יותר וכיצד.

איך מרגיש מי שמאכיל אחרים? מי שמעניק לאחרים?

מרגיש שיש לו די צרכיו; הרגשת כח, הרגשת יכולת, מועיל, מעניק, תורם.

איך מרגיש מי שמאכילים אותו?

אוהבים אותו, מרחמים עליו, דואגים לו; חסר לו, הוא תלוי ברצון הטוב של המאכיל, אולי חושש אבל, המקבל גם תורם משהו חשוב: תורם להרגשתו הטובה של זה שמעניק לו.

ההאכלה בדוגמה כאן היא סמל לנתינה: מדובר לא רק במתן חומרי (אוכל, כסף,ציוד) אלא גם במתן יחס, עידוד, הערכה (מילה טובה), כבוד, זכות קדימה, חום ואהבה.

אמרו חז"ל: השנוא עליך אל תעשה לחברך! אז אם נהפוך זאת נומר: עשה לחברך מה שאהוב עליך ! באופן טבעי מי שנורמלי  לא אוהב שעושים לו רע, כמאמר משורר תהילים: "סור מרע ועשה טוב!"

מעשה טוב נותן הרגשה לעושה ולמי שעושים למענו (כך בד"כ, כי לפעמים, כאמור, המקבל עלול לתת פרוש שלילי – כשפוגע בהווה ומעברו)

מדובר אפוא בנטילת יוזמה כי: "אם לא עכשו, אימתי?" – קום ועשה מעשה! הושט יד אחים! בפרקי – אבות נאמר:  "והווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות" וכן " והווה דן כל אדם לכף זכות". לעשות מעשה טוב, להגיד מילה טובה, להקדים שלום למכר ולזר, להציע עזרה, לעודד, לתת אוזן קשבת, (אפילו – בלי עצות), ליעץ למבקש עצה, לוותר, להגיב בחום ובהומור במקום בכעס. להתייחס לדברים החיוביים בזולת, לגלות סבלנות – כל אלו מרכיבים ביחסי – אנוש.

ואמרו חז"ל: "כדרך שאדם מודד, כך מודדין לו" ; מה שאנו זורעים זה מה שנקצור וזה נכון לגבי ילדינו, בני/בנות זוגנו, קרובינו, חברינו, שכנינו והזר שאנו פוגשים או משיבים לקריאתו בטלפונית בטעות שהגיעה אלינו.

מיכאל פז

16.11.04