ליווי אדם עיוור ברכבת

חברה פנתה בבקשה לקבל הערות הנוגעות להדרכת עובדי הרכבת ביחס לסיוע לנוסע עם מגבלת עיוורון. להלן החומר שהכנתי בעקבות פנייתה:

נקודות להרצאה בפני עובדי רכבת ישראל:

הצעת עזרה; – עיוור שלא תיאם מראש את נסיעתו עם עובד התחנה, בהגיעו, עובד הרכבת יציע לו עזרה. מי שיגיד שאינו זקוק, שיעזבו אותו לנפשו. קריאות מאחור: "לא! תזהר! ימינה! שמאלה!" רק מפריעות. עיוור מבסס את הליכתו במידה רבה על שמיעתו וצעקות מאחוריו מפריעות לו להקשיב לסביבה. יש שהעיוור מחפש את המכשול כדי לגעת בו במקלו למשל כדי לזהות סימן מוכר ודווקא ההגעה לעמוד או גדר או עץ, דרושים לו להתמצאותו.

עזרה משמעה הכוונה ומתן מידע; – השליטה בגוף נשארת בידי העיוור ההולך. אין צורך להרימו כשעולים מדרגות ואין צורך להורידו. חשוב להודיע לו שמתקרבים למדרגות יורדות או עולות.  כך גם בעליה לקרון ובירידה ממנו. את פעולת העליה והירידה חשוב שיבצע בשריריו שלו כאשר העזרה הדרושה לו היא רק הכוונתו אל קצה המשטח עליו הוא נמצא כדי שיעבור בנוחות ובטיחות למשטח האחר.

הובלה/הכוונה; – לא רצוי שהמוביל יאחז באדם העיוור שאותו הוא מכוון. עליו להציע לו את מרפקו או זרועו – קצת מעל המרפק – לאחיזתו. במצב זה, כל תנועה שמבצע האדם הרואה מורגשת היטב ע"י האדם שהוא מלווה וגם אם שכח להודיע על פניה שמאלה או ימינה ואפילו על ההגעה למדרגות, קטן הסיכון של מעידה ונפילה. בסוג המגע המוצע, נמצא האדם העיוור מעט מאחורי מלווהו וזה נותן לו זמן התראה מועיל. החזקת האדם הרואה במי שהוא מלווה, גורמת לאדם העיוור לצעוד מעט לפני מלווהו ואין זמן התראה בלתי מילולי טרם שינוי בתוואי הדרך.

כריזה ברכבת; – מערכת כריזה טובה חיונית לכל נוסע הן בתחנות הרכבת והן בתוך הרכבות. חשוב להקפיד על תקינותן של מערכות אלה ולוודא שהכריזה נשמעת ברורה וניתנת בעוד מועד.

התנהלות שקטה; – אין זו בושה להיות עיוור, אבל זה גם לא כבוד רב מדי. היות הנוסע עיוור אינו מחייב הסבת תשומת לב כל הסובבים לכך שבקרבם נוסע עם מוגבלות. הצעת עזרה והגשתה ראוי שתתבצענה בנועם ולא בקולניות. לרוב שמיעתם של העיוורים תקינה ואין צורך ללוות את הליווי שלהם בהכרזות קולניות.

העברת "אפוטרופסות"; – כשעובד מלווה אדם עיוור הוא מרגיש סוג של אחריות עליו. אכן, בתחום מסויים ביותר של ליווי, הוא נוטל על עצמו אחריות. אחריות זו יעביר לאחרים במידת הצורך רק אם קיבל לכך הסכמתו של האדם שהוא מלווה. אין לפנות לאדם זר ברכבת או ברציף ולהורות לו לדאוג לאדם העיוור. אם עובד רוצה להעזר באדם זר, עליו לקבל את הסכמתו של האדם העיוור שהוא מלווה. אמירות כגון: "תראה לו איפה יש מקום פנוי", או "תגיד לו כשיגיע לבנימינה" וכדומה, אינן רצויות. אם הנוסע העיוור ירצה לפנות לאנשים זרים כדי להעזר בהם, זה עניינו, עובד הרכבת איננו האפוטרופוס שלו ואל לו לנהל את ענייניו.

עיוור הנעזר בכלב נחייה; – תיארתי לעיל איך ללוות נוסע עיוור בהגעה ליעד, הדברים נכונים למי שניידים בעזרת שרידי ראייה ובמי שמשתמשים, כמוני, במקל.אשר לליווי נוסע עיוור הנעזר בכלב נחייה, אין לי מושג על כך ומה מתאים יותר מאשר לשאול את הנוסע עצמו כיצד מתאים לו להעזר? רוב הנוסעים בארץ דוברים את השפות הרשמיות ואין שום בעיה לתקשר איתם.

קצב ההליכה; – גם לעיוורים מהירות הליכה שונה זה מזה. היות אדם עיוור אינו מחייב הליכה איטית במיוחד. יפה לשים לב למהירות הליכתו של מי שמלווים אותו ולהשתדל להתאים לה. ראוי גם, שמי שמלווים אותו יקח בחשבון שגם אנשים רואים הולכים במהירויות שונות ולא נורא אם קצב הליכתם לא יהיה זהה לחלוטין לנוסע העיוור שהם מלווים. יש, שמלווה רואה יאט הליכתו כי כך הוא מרגיש יותר בטחון במשימת הליווי שנטל על עצמו ונכון שלא להאיץ בו ולאפשר לו לפעול במירב הנוחות.

 גבולות הסיוע; – אין לנסות לשכנע את הנוסע העיוור להעזר בנשיאת חפציו. אם הוא אינו פונה למלווהו, או לכל עובר ושב אחר, בבקשה שישא למענו תיק או מזוודה, משמע שהוא מסתדר בנשיאת חפציו. מבחינת הנוסע המלווה הוא אדם זר ומי יפקיד בידי אדם זר שגם לא רואים אותו – חפץ כלשהו? כך גם אין ליטול את החפץ מידו כדי להניחו במקום כלשהו בקרון. אפשר לכוון את החפץ למקום מתאים מבלי שהנוסע ירפה ממנו וכך גם ירגיש בטוח יותר וגם ידע בדיוק היכן הוא הונח.

אם הנוסע העיוור זקוק לסבל, הוא ידאג להגיע עם אחד כזה או שיבקש את מלווהו לאתר עבורו סיוע כזה אם ישנו בתחנה.

כך גם אם הנוסע שולף את ארנקו ומחפש כרטיס או תעודה או כסף, כדאי להאזר בסבלנות ולא ליטול מידו את הארנק כדי לסייע לו למצוא את מבוקשו. רק חסר למלווה המסור, שיטענו נגדו שנעלמו מהארנק אלף שקלים שהיו או שכלל לא היו בו? רוב הנוסעים נותנים אמון טבעי בזולתם, לא כדאי לזולת הנדון לקבל את האמון שניתן בו!

 מתן עודף בעת תשלום; – כאשר מחזירים עודף משטר, חשוב לתת בידי האדם העיוור את העודף כאשר מפרידים בין שטרות וכן בין שטרות למטבעות. רוב העיוורים מקפלים שטרות כסף בקיפולים שונים לפי ערך השטר ונח להם לקבל כל שטר בנפרד כדי לסמנו בקיפול שהם רגילים בו טרם הכנסתו לכיס או לארנק. מתן המטבעות בנפרד מונעת החלקת מטבע מבין השטרות ונפילתו ארצה.

הערה מסכמת; – השתדלתי למצוא נושאים שכדאי להתעכב עליהם להגברת המודעות סביב סיוע לאדם עיוור הנוסע ברכבת. ודאי אפשר להוסיף ולהרחיב בנושא. חשוב לציין, שלא הנוסע ולא מלווהו הם מושלמים. אלו נקודות למחשבה ולתשומת לב ומי שנושא יחסי אנוש יקר ללבו, יכול להסתייע בחומר זה ולהפיק ממנו תועלת. אין צורך ללמוד שום דבר בעל-פה, מדובר בגישה וקצת מידע ובדרכי נועם מבליגים על טעויות ולומדים מהן.

14.03.10