המניע לכתיבתי הוא ריבוי תאונות הדרכים הנוראות בארצנו, מהן נהרגו יותר בני-אדם מאשר במלחמות הנוראות שפקדו אותנו.
"לי זה לא יקרה" נחשבת לאמירה, שמעידה על דרך חשיבה או תפיסה הרווחת ושבגללה אנשים לא נזהרים די ואינם מקיימים: "ונשמרתם לנפשותיכם".
השבוע התבשרתי בשורה כואבת על חבר ילדות שלי, אליעזר פלג (פוטוקי), שנהרג בתאונת דרכים. אב ל-5 ילדים, את הצעירה בילדיו כבר לא יראה נישאת. מי מאתנו לא נפגע בעצמו בתאונת דרכים או שהיה עד לה או שאיבד מישהו יקר בנסיבות אלו. זה מכבר אמרתי, שאם רק יניחו לנו אויבינו מסביב, אנחנו כבר נהרוג זה את זה וכך ינצחו אותנו.
אם "לי זה לא יקרה" מעיד על העדר הזהירות והמודעות לסכנות, אולי "לי זה כן יקרה" – יוביל לתפיסה והתנהגות הפוכות. במקום אחר הזכרתי את גישתו של ד"ר לני רביץ לפיה, הוא חי כאילו כל יום הוא יומו האחרון וכך הוא ממצה את החיים וממלאם במשמעות. בדומה לכך, לדעתי עלינו לצאת מדי יום לעמל יומנו במחשבה, שאנו צפויים היום לההרג בתאונת דרכים. אני יודע שזה נשמע נורא ויגידו, שאיך איש אופטימי המרבה לעסוק בחשיבה חיובית ובאופטימיות, איך אני מגיע כעת לעודד יציאה יומית כה פסימית ותבוסתנית?
איך אמנע ממך הנהג/ת התארגנות במושב הרכב תוך כדי יציאה לדרך? חיטוט בתאים שונים ברכב תוך חיפוש התקליטור שברצונך להכניס למכשיר כדי שילווה את יציאתך לדרך? או העברת תחנות הרדיו, הצתת סיגריה, חיפוש הסלולרי כדי לחייג בו למי שדי דחוף או בכלל לא דחוף – ביד או בדיבורית, חיפוש עט לרשום מספר טלפון שנותנים לך ותצטרך אותו בהמשך היום, ממש לא דחוף אבל זה בסדר, עין אחת או חצי עין דווקא נשארת על הכביש. כך משוחחים עם היושב מאחור ומנסים ללכוד את מבטו כדי להבין ברור את נהימותיו בהגיבו.
יכולתי הרי למלא עוד ועוד שורות ודפים בתאורי ההתעסקות ה"חשובה" וה"דחופה" של האוחזים בהגה וכך הורגים ונהרגים מדי יום.
אז מה שיש לי לומר לך, שהיום ואולי מחר – לך זה יקרה כי מישהו ינסה בכל כוחו לקפד את פתיל חייך ואולי רק להשאיר אותך לשארית חייך מרותק לכיסא-גלגלים או…
אנא! הצילו את נפשכם! צאו לדרך בהחלטה להגיע בשלום ליעדכם ולחזור הביתה בשלום. ינסו לפגוע בכם, לחתוך אתכם, להגיח ממש מולכם במסלול שלכם ונכון, גם עליכם הולכי-הרגל ינסו לעלות גם כשאתם חוצים כביש ברמזור ירוק. גם לכם כדאי לשוחח בסלולרי לא בעת חציית הכביש. אני מחדש לכם, שהכביש הוא מקום מסוכן? תצטרכו לוותר על כל הצרות שלכם והחובות והחסרונות, אבל גם על כל הטוב והנפלא שיש בחייכם. אתם לא תהיו כאן כדי לכאוב זאת, אבל אם לא יהרגו אותי, אז אני כן אהיה כאן להנות מכל טוב העולם שזכיתי לו, אבל גם לכאוב כאב נורא את מותכם הטרגי. ראו הוזהרתם!!!
30.08.07