מדוע לא מנגישים?

עובדת-סוציאלית, חברה חרוצה ואכפתית, סיפרה לי, שהיא פועלת באזור פתח-תקווה בנושא נגישות. ישנו מתנ"ס באזור מגוריה, שאינו נגיש לנכים והיא גייסה עורכי-דין מתנדבים, שפועלים להגיש תביעה משפטית, שתחייב את הנגשת המבנה הציבורי הזה לאנשים עם מוגבלויות. יש לחזק את ידיה כחברת ועד השכונה ולקוות שמאבקם יצליח.

אך למה לי להרחיק עדותי?

אני עובד במחלקת רווחה בעירי, שממוקמת בבניין דו-קומתי ללא מעלית. כדי לשוחח עם לקוחה בכיסא גלגלים ירדתי אליה לרחוב ואתם מתארים לכם את הפרטיות לה זכתה בפגישה מבישה זו.

תהיתי: מדוע אין זה מובן מאליו, שכל מקום ציבורי חייב להיות נגיש לכל אדם? אנו משופעים באמירות חיוביות אודותינו כגון: "ישראל הם רחמנים בני רחמנים" אז, בטרם נבקש בכלל רחמים, מותר לנו לתבוע לפחות התחשבות?

מי לנו כחז"ל ללמדנו חוכמת חיים! אמנם רחקנו בדיוק 5 חודשים מחג הפסח, אך בפי רובנו שגורה האמירה: "חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

כדי שנפנים את עוצמת האירוע שחווה עמנו לפני אלפי שנים ולדורות – חז"ל קוראים לנו להיות אמפתיים בעוצמה כזו, שנראה עצמנו ממש במעמד היציאה הזו מעבדות לחרות ובמעמד הר סיני. רק גישה אמפתית זו יכולה לגייס את כולנו דור אחר דור לספר ולשחזר את הפרק הזה בחיי עמנו.

אבל לא לעסוק כאן ביציאת מצרים באתי , כמובן. כיוון שאדם קרוב אצל עצמו, אין דרך טובה לקובעי המדיניות מאשר לנסות להכנס לנעלי האדם הנכה ולחשוב איך היו חייהם נראים עם ניכור ציבורי המתבטא באי הנגשה פיזית (וזו רק דוגמה כמובן לצרכים חיוניים שלא נענים).

הבעיה היא כפולה:

1 לא כל אחד מסוגל לאמפטיה מספקת עם זולתו;

2 החרדה מפני מצב של נכות כה טבעית ועזה, שגם מי שמסוגל בד"כ להכנס לנעלי זולתו, נמנע מלנסות זאת כשמדובר בנכות.

התוצאה היא, שאדם ממוצע מן הישוב אומר לעצמו: "לי זה לא יקרה" ופשוט אינו נותן דעתו למשמעות של היות מקום בלתי נגיש לאחרים.

כיוון שמדובר במוגבלות רגשית שניתן להבין אותה, צריך להערך להגשת עזרה ולא רק לבוא בטענות. זה אומר, שעלינו הנכים לשאוף להגיע לעמדות מפתח קובעות, כך שנוכל להשפיע על סדרי העדיפויות ולהצביע על הצרכים המוכרים לנו יותר מאשר למי שאין לו את מגבלותינו. אך טבעי הוא, שכל עוד ניסו לדאוג לנו עם כל הרצון הטוב בלי לבדוק איתנו מה דרוש לנו – תכופות נכשלו. נצטרך לפעול ביתר שאת לכך, ששום החלטה בענייננו הנוגעת לצרכינו המיוחדים – לא תתקבל בלי הנחיותינו ודרישותינו. זה חשוב לנו וזה רק ישתלם לחברה כולה. אשאיר לכל אחד לפענח – כיצד ומדוע!

29.08.07