איש חי בתוכנו וסוקר את מעללי השלטון היום ובימים שהיו. הוא רואה עוולות והתעמרויות ואדישות ואינטריגות (יש מילה עברית?). במר לו הוא זועק בכח העט ומפרסם קריאות ומצביע ביד נטויה להראותנו, שהמלך עירום. הוא כותב מכתבים לאישים ותוקף ורוטן ומקטרג ודבר לא משתנה, כמעט.
קראתי לעברו: "אין די בכך שאתה צודק, עליך לנהוג בחוכמה! דברי חכמים בנחת נשמעים!"
הכרנו מהפכנות מסוגים שונים. יש שעלו על בריקדות בפועל ממש ולחמו להשלטת דעותיהם ואמונתם. יש שקרא: "אני מאשים" וזיעזע אמות סיפין. יש שישב לו שנים רבות בכלא והמתין שהחברה תשנה גישתה ותקבלו כשווה בין שווים.
טענתי באזני האיש, שאם יזעק ויתקוף ויתנפל, יתעלמו ממנו ואפילו לא יבחנו אם יש הגיון וצדק בדבריו. אולם, כולנו מכירים את "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" – בעתון של היום יעטפו מחר דגים וכיצד יוציא אדם לאור את צדקתו?
אם כיוון דברי עד כה טרם הובהר, אז מדובר למשל בקריאה זועקת לעשות מעשה באשר לאחינו יונתן פולארד. לקרוא לשחרורו מהכלא האמריקאי ולהבאתו בשלום לארצנו. נכון, ניתן גם לתבוע לדין כל מי שעשה לכליאתו ונכון יותר לומר – לאי שחרורו עד כה; אבל אם בעיקר לעסוק אז רק לפעול בכל דרך גלויה וסמויה, רשמית ולא רשמית – לשחרורו.
22 שנים של זעקות ובהמשך גם האשמות, לצד תחנונים והתרפסות – לא השיגו דבר. אז מה לעשות?
חשבתי לתומי, שחבל על האנרגיות שמושקעות בלחימה באשמים שבתוכנו. הוקעתם וקריאה להענישם, רק תחזק את עמידתם האיתנה נגד כל שינוי, שעלול לחשוף או לדחוק אותם לקיר. דעתי היתה והינה, שיש לשאת דגל של בקשת מחווה אנושית, הדגשת נסיבות חולי ומשך העונש שכבר נשא וכי מדובר בארצות ידידות ועוד כהנה וכהנה טיעונים. גישה רכה ועדינה, המעידה אולי על תמימות?
מה שכן ברור לי בהקשר זה הוא, שרק התמדה ועיקשות ודבקות פנטית במטרה, רק הן עשויות להשיג את המטרה. נראה, שתמיד ניתן להציג היבטים לכאן ולכאן (ראו מה שכתבתי לאחרונה תחת השם: "חפשו תמיד את האפשרות השלישית"). נכון אולי, שכל אחד יבחר את דרך פעולתו בסגנונו הוא וגם אם יש חלקים מנטרלים בהפעלת גישות שונות, ישנם גם חלקים משלימים, שודאי אינם משמעותיים פחות.
מהפכנות לוחמנית, או ידידותית, דרסטית וכוחנית או תהליכית ולא פוגענית, אם בנשק ואם בעט ובנאומים, בכל דרך שמתאימה למהפכן ובלבד, שלא יהרוס את החברה תוך מאמציו לבנותה ולשפרה. לא נמנעתי מלכלול נשק ממש כי איך אפשר היה להפוך את המשטר הנאצי וגם את אחיו של הרייך השלישי, הקיסר היפאני – נאלצו להפיל ואפילו בנשק לא קונבנציונאלי.
02.10.07