מה מפריע לנו בנכות?

מה מפריע לנו בנכות?

מרבים לדבר על החרדה שתוקפת אדם במפגש עם נכה. מה שילד מסתכל עליו בעניין, בסקרנות, בהשתאות – עלול ליצור תגובה חרדתית אצל מבוגר ("אמא תראי איש בלי יד!" "ששששש! לא יפה!" "אבל למה אין לו יד?" "אני אגיד לך אחר-כך, בא מהר!"). מה קורה לנו עם הגיל, שגורם להבדלים בתגובה?

החרדה לתיפקוד

העדרו של איבר חיצוני בגוף אדם היא ניכרת לעין ויש להניח, שמפגש עם אדם שחסרות לו יד או רגל או עין – יוצר בכל אדם נורמלי תגובה רגשית. יש מי שיתקף חרדה ויעדיף להתרחק ויש מי שירגיש רחמים ויחפש לגשת בהנחה, שמדובר בנזקק לעזרה. שכיחה תגובה הכוללת גם פחד או חרדה וגם רחמים. שתי התגובות מעידות על הזדהות יתר, כאשר אדם מזדהה מאד עם מה או מי שהוא פוגש ובתארו לעצמו את עצמו במצב כזה הוא נתקף חרדה המתבטאת בצורות רגשיות שונות. מה שאני מבין על איך אדם חי בלי יד או רגל או עין, כל כך קשה לו ודאי, שרק חסר לי שאהיה במצב כזה!!!

אז מה שמפחיד אדם במקרה כזה הוא הבנתו לגבי ההשלכות התיפקודיות של העדר האיבר אצל הנכה. הבנה זו הוא מסב לעצמו וזה מקור קושי ניכר.

האסימטריה

סימטריה נתפסת כיפה יותר, זה נתפס כיותר מושלם. בנכות פיזית ניכרת לעין נפגעת הסימטריה וזה יכול לגרום לנכה להיות פחות מושך או אף דוחה ומרתיע ("כשני עופרים תאומי צביה" – בא להדגים יופי).

תפיסה סובייקטיבית

אין ספק, שקשה יותר לתפקד כשחסר לנו איבר מהסוג הנדון. החרדה מועצמת בגלל "נסיוננו" עם העדר מסוג זה. איך שאנו מתארים לעצמנו מצב בו אין לנו איבר כזה, רק מגביר את חרדתנו. שלילת ראייה ברגע של הפסקת חשמל או כשמכסים את העיניים במשחק "פרה עיוורת", נדמית לנו למצבו של אדם עיוור. ניטרול יד ע"י שימוש במיתלה כדי שתנוח ותתאושש אחר נפילה או מכה – נדמים לנו כמצבו של קטוע-יד. כלומר, נסיוננו עם הנכויות הוא קצר וטרם הסתגלות אליהן ולכן הוא הרבה יותר קשה ורחוק מלהחשב תפיסה אובייקטיבית של המצבים האלו. תפיסתנו הסובייקטיבית מעצימה את חרדתנו במפגש עם בעלי הנכויות האלה.

חוסר האונים

היכן נתקלנו בנכויות שלא עוררו יותר מדי יראה בבני אדם? כאשר הנכה עורר בזולתו יראת כבוד. הננס האקברובט, או העיוור מגיד העתידות, או החרשת-עיוורת הסופרת, הספורטאי קטוע היד או הרגל – אלו ודומיהם נתפסו כבעלי כח ויכולות מיוחדות, מה שמחפה או מסווה או משכיח את ראייתנו אותם כחסרי אונים. זה קשור להיבט הראשון שהצגתי כאן, כי כאשר מודגשות יכולות, נרגעת החרדה בגין פגיעה בתיפקוד.

20.10.08