"מעלין בקודש" – מחשיכה לאורה

כמה קשה היא מגבלת העיוורון? שאלו את חבריי העיוורים ותקבלו תשובות בטווח מאד רחב – מקשות ונוראות ועד למתונות למדי.  בחוויה שלי, אני קרוב יותר לקוטב המתון הרואה בעיוורון קושי טכני, שיותר ויותר מתגברים עליו ואין בו כדי להשפיע במיוחד על הרגשת אושר בחיי האדם.

ניסיתי לדמיין לעצמי חוויה של חירשות לעומת זו של עיוורון וחשבתי, שבהגיון אפשר לנסות להשוות בין המגבלות האלה אבל לא בהרגשה. הגיוני אומר לי, שכמו שאני חווה חיים מלאים ומספקים בהיעדר מוחלט של ראייה, כך יכול אדם עם חירשות למלא את חייו טעם ומשמעות למרות שאיננו שומע.

התרגיל הבא שעשיתי בנפשי היה: חוויית אדם עם עיוורון וחירשות, חברים שאני מכיר במצב זה בהחלט מקילים עלי לדמות מגבלה מורכבת כזו.

חוויה של דממה מוחלטת וחלל חזותי, בה אני שקוע במחשבותיי, בתחושותיי וברגשותיי; עולם המתואר לעתים כ"עולם של חושך ודממה". אני מדמיין לי מצב של ריכוז גבוה, מיעוט יחסי של גירויים מהסביבה ויכולת לאחסן מידע ולפתח זכרון מאורגן ונגיש. כמו שבחדר בו מכניסים פחות פריטים, קל יותר לשמור על סדר ולמצוא את הדברים.  למה לדמות את זה? לרכב הנוסע בחשיכה ללא פנסים כשהמנוע רועש כי האגזוז נפל? אולי מתאים יותר לדבר על רכב שצולל בים בעומק רב, הוא אטום למים ובתוכו חשיכה ודממה מוחלטות?

נעזוב את הניסיון לדמות ולחוש את המצב המורכב הזה. די אם אתייחס לחברים שלי שהם עיוורים-חרשים ואבחן את חייהם במצב המוגבלות המורכבת הזו. יש לי שני חברים כאלה ושניהם שחקנים המופיעים על במות בארץ וברחבי העולם והם זוכים למשוב מעריך ומפרגן. יש שהם מאושרים מאד ויש שהם מתוסכלים מאד ממש כמוני וכמוכם. כשהם מגשימים חלומות הם כמובן מאד שמחים וכשהם חווים אכזבות, הם מתוסכלים ככולנו. תשאלו אותם מה היו רוצים הכי בעולם ולא אתפלא אם ידברו על זוגיות למשל, לפני שיביעו משאלה לראות ולשמוע. יביעו ודאי רצון למשהו מציאותי ובר השגה לפני שיעסקו בחלומות שנראים רחוקים מאד מלהתגשם.

אחזור כעת לאנשים עם עיוורון בלא תוספת נכות חושית ואוכל לציין ביתר החלטיות,שיחסית למצבי מוגבלות מורכבים יותר, מדובר במגבלה "נסבלת". אבל, לא זו התפיסה הרווחת בציבור וכפי שפתחתי וציינתי – גם בקרב חבריי העיוורים עצמם. זה נובע מהדימוי הקשה כל-כך של מגבלת העיוורון, שעל הגורמים לו כבר כתבתי בחיבורים שונים קודמים שלי. במקביל, התייחסתי גם לכך, שההשלכות  הקשות של העיוורון הולכות ומתמעטות.  מפתחים יותר ויותר אמצעים המאפשרים לתפקד גם בהיעדר ראייה מוחלט.

כך, אני חוזר שוב לציטוט שמצאתי בילדותי בשער של כתב-עת שהופץ בבראיל והמיוחס ללודוויג כהן, שהיה אדם עיוור (יליד הולנד, כמדומני) לפיו:

"גם אני ראיתי את השחר לעלות, אינני עיוור, רק – חדלתי לראות" ואוסיף: "בעיני הגשמיות", שהרי אין גבול למה שרוח האדם רואה מה עוד, שחושים אחרים גם הם מגויסים.

אם נבחר להבליט את החסר והקשה, נמצא זאת "בגדול" ואם נעסוק במה שיש ומהווה בסיס למשמעות שקיימת בחיינו, נמצא עצמנו פועלים כ"מעלין בקודש".

26.06.14