מקומו של הצחוק בחיינו

לראשונה אנו פוגשים את הצחוק בספר בראשית. כשהמלאכים בישרו לאברהם: "כעת חיה ולשרה בן" (בראשית י"ח, 14),  שרה שהיתה כבר ישישה מופלגת צחקה ולכן קראו לבנם שנולד יצחק.

הדבר הראשון שאנחנו פוגשים אצל תינוק הוא דווקא הבכי. זו הדרך בה מופעלת מערכת הנשימה הריאתית שלו. אחרי שבועות אחדים הוא מחייך אבל זה חיוך שאין לו משמעות חברתית מבחינת התינוק, זה רפלקס בלבד. רק מאוחר יותר מופיע החיוך הרצוני בתגובה להופעת הורה ואחר-כך מגיע גם הצחוק.

אנחנו מקשרים בכי בדרך-כלל לכאב, לסבל, לעצב. אך, אפשר גם לבכות מרוב אושר, מסערת רגשות חיוביים.

צחוק רגיל הוא עדות לרגש שמחה, לרגש חיובי. אדם צוחק כי ראה, או שמע, או קרא או חשב ונזכר במשהו מצחיק, משמח; הוא צוחק ממשהו!

אין ספק, שצחוק משחרר ממתחים. זהו סוג של פורקן. אדם שפורץ בצחוק יכול להרגיש איך הוא משתחרר ממתח. הצחוק הגדול מלווה גם בשאיפת ונשיפת אוויר נמרצות, וגם בטילטול הגוף. כל זה מנער את הגוף ומשחררו. עם הגוף הולכת תמיד גם הנפש.

אבל, צחוק מופיע גם בהקשרים בכלל לא חיוביים. אפילו הפטנט הרשום  ליצירת צחוק, הבדיחות, הן בד"כ סיפור בכלל לא משמח. למשל, אדם עובר ליד בית-עלמין ורואה איש משתטח על קבר וקורא: "למה עזבת אותנו? למה היית צריך למות?" ניגש האדם ושואל: "מי המנוח בשבילך?" עונה לו המתאבל: "בעלה הראשון של אשתי!"

בסך-הכל זה סיפור עצוב מכל הבחינות ובכל-זאת זה ממש מצחיק אותנו. למה? אנחנו צוחקים בגלל הרמזים שכלולים בסיפור, שהבוכה בעצם אומלל; לא אכפת לו כלל על המנוח, אבל כיוון שהוא מאד סובל מאשתו, ולכן הוא מתאבל על שהתאלמנה וכך הוא עצמו נפל בפח.

במצבים רבים ובבדיחות רבות אנו צוחקים כי הם מגרים את הסדיזם שלנו. רואים אדם צועד ברחוב ופתאום משתטח כי דרך על קליפת בננה;  זה נורא! מה מפחיד. אבל, גם אם קרה לו משהו, בקושי מתאפקים מלפרוץ בצחוק גדול. יש בכל אחד מאתנו גם את היצר הרע, גם את הצורך המגונה לפגוע באחרים וכך, אם  מישהו נדפק במשהו אנחנו גם מצטערים אבל לפעמים גם קצת "שמחים לאיד!"

ישנם א"כ מצבים בהם צוחקים ממישהו, או על מישהו ואז זה בהחלט משהו לא חיובי.

מוכרים גם ביטויים כמו: "צחוק מר", כאשר צוחקים במרירות ולא בשמחה בכלל.

או, "צחוק הגורל" – כאשר מתארים מזל ביש, חוסר מזל, איך הגורל היכה במישהו.

או "צחוק, צחוק" – כשאומרים, אל תצחקו, זה דווקא רציני מאד!

או הביטוי: "צוחק מי שצוחק אחרון" – כאילו אומרים, אל תמהרו לשמוח לאידו של מישהו,  גם אם כעת הוא בוכה – חכו ותראו כי הוא זה שיצחק בסוף. על זה נאמר בתנ"ך: "אל יתהלל חוגר כמפתח!" (מלכים א כ, 11) כי צוחק מי שצוחק אחרון!

ישנו גם צחוק היסטרי, שמעיד על מצוקת נפש קשה מאד, מתח נורא, שמתפרץ בצחוק בלתי נשלט. זה לא מעיד כלל על שמחה, אלא דווקא על כאב וסבל נוראים. כאשר אדם נתקף בו בעת לוויה הוא עלול להרגיש נורא כי למראית עין הוא צוהל ושמח.

אנחנו מכירים סוגים שונים של צחוק כגון: צחוק מתגלגל, צחוק מדבק, צחוק לבבי – מעומק הלב, צחוק חם, צחוק שמח.

הפסיכולוגים מכירים יותר ויותר בערכו של הצחוק לבריאות נפשנו ואף פותחו שיטות טיפול שמבוססות על הצחקה רבה לצורך שיחרור ממתחים. הלואי שתהיה לכולנו סיבה לצחוק בשמחה כמה שיותר!

(הרצאה במועדון בתאריך 15.07.97).