נוהל  להיחלצות  מתסבוכת  כלכלית: *

1. בדיקת הכנסות המשפחה:

תדיר פוגשים תשובות מעורפלות וחמקניות,  אולי מפני שסבורים, שאם תיוודע האמת במלואה העובד עלול להתרשם כי המצב אינו כה חמור ואז לא יסייע או שיסייע רק מעט.

2. בדיקת ההוצאות החודשיות החריגות:

החזר חוב בתשלום חודשי מוגדר (על בסיס התחיבות או החלטת בית-משפט), תשלום משכנתא או שכר-דירה וכיוצא-בזה.

מסכמים את הסכום החודשי ומציינים את מועדי הסיום של כל מחוייבות כזו.

3. רישום החובות שאין הסדר לסילוקם:

רושמים את כל החובות ולמי כל חוב (בנק, עיריה, חנויות, אישפוז, לשוק האפור, לחברים, לבני-משפחה). מעירים הערה כללית בדבר הבחנה שקיימת בין החובות השונים על פי דרגת דחיפותם, אך לא נכנסים לפרטים בשלב זה (כדי למנוע ויכוחים בטרם עת). רישום החובות ממחיש לפונה ולמטפל את המציאות והוא מהווה עימות חשוב עבור הפונה, שלרוב אין לו תמונה מציאותית של חובותיו כי הוא נואש מהסיכוי לסלקם.

4. קבלה עניינית של הנתונים:

אוספים נתונים בלא האשמה ודרמות. אין תועלת בהבעת תמהון ובקריאות הפתעה על חוב שנוצר – מוזר ככל שיהיה. הערות כגון אלו עלולות להיתפס, בצדק, כהבעת חוסר אונים של המטפל לנוכח חומרת המצב שגילה והדבר עלול לרפות את ידי המטופל. ההנחה היא, שאין מצב שאין ממנו מוצא ושלא ניתן לשנותו. אשר על כן, יש להדביק את הפונה באופטימיות של המטפל ויש לעבוד ולא לחרוד!

5. המטפל מציג תוכנית לפתרון:

(ברוח הדברים שבסוף הסעיף הקודם). יש לקבוע סכום חודשי מינימלי לצורך מחיה, להוצאות השוטפות. התחשיב נעשה על-פי מספר הנפשות: מינימום של אלף שקל לחודש לכל הורה (כיום, בשנת 2002 ניתן לעדכן ל-1250 שקל), 850 שקל עבור כל אחד משני הילדים הראשונים (עודכן) ו- 600 שקל עבור הילד השלישי.

סכומים אלו הם אומדן המתבסס על ההנחה, שהמשפחה מתגוררת בדירה נפרדת משלה  ושהם נהנים מסיוע בשכר-דירה.

חשוב לדון בהוצאות לעומת הכנסות דרושות ולא באפשרויות התעסוקה. התמקדות בתחום התעסוקה בשלב זה עלולה לגרום לפונה לראות את התוכנית כאוטופית וכבלתי רלוונטית לגביו. תפקיד המטפל להציב גשר בין מציאות חייהם הנוכחית לבין הפתרון המוצג.

6. הצבת הגשר בין המצב בהווה לבין הפתרון:

חשוב להדגיש, ששני בני-הזוג חייבים לעבוד ולתרום לפרנסת המשפחה. עדיף שכיר בשכר נמוך מאשר עצמאי כושל (שכיר אינו יוצר חובות בעבודתו, שכרו המדוייק צפוי וידוע מראש ו"טוב ציפור אחת ביד…").

אם אחד מבני-הזוג מסוגל להשתכר כדי צרכם או קרוב לכך, ישמשו הכנסות האחר בסיס לתוכנית חיסול חובותיהם. אם אחד מהם אינו מסוגל (מסיבות טובות) לעבוד במשרה מלאה, על האחר לפצות על כך בעבודה חלקית נוספת על משרתו המלאה.  כל יציאה לעבודה שכרוכה בסידור הולם לילדים (מעון, מועדונית, מטפלת), תוכל ליהנות מסיוע שירותי העבודה והרווחה.

7. תוכנית לסילוק החובות:

רק כאשר מובטחת רמת הכנסות התואמת את מלוא ההוצאות השוטפות, ניתן לערוך תוכנית מציאותית לסילוק החובות הכוללת: בקשה לאיחוד תיקים (כאשר הדבר אפשרי), בעזרת סיוע-משפטי מהמדינה או התנדבותי. המטפל/ים מסייעים לבני-הזוג לנהל מו"מ על צמצום החובות והסדרי פריסה נוחים (כולל ניסיון לבטל קנסות וריבית).  חשוב לזכור, שמלווה מעדיף לקבל חלק מהחוב מאשר להכריז עליו כחוב אבוד.  רוב המלווים נכונים לשתף פעולה עם המשפחה המלווה על-ידי המטפל/ים בעת חיפוש הפתרון, כי זה מגדיל את הסיכוי שיקבלו לפחות חלק מכספם. אין המטפלים מופיעים כערבים או אחראים אישית להסדר שיושג.

חלק מהתוכנית עשוי להיות השגת כספי סיוע מהרשות וממקורות אחרים, אשר מהווים גם אמצעי לחיזוק חיובי לפונה המתאמץ.

על המטפל ללוות כל שלב בביצוע התוכנית ולהשתתף בהחלטות על הקצאת המשאבים. כן יעבוד על תכנון התקציב החודשי וקביעת סדרי עדיפויות בהוצאות השוטפות והחריגות.  חשוב לזכור, שעצם עריכת רישום שוטף על כל הוצאה והוצאה, מצמצם את ההוצאות משמעותית. כן יש להנחות כי הליכה לקניות תיעשה עם רשימה שהוכנה מראש והימנעות מקניית מוצרים ופריטים שאינם חיוניים.

כל סכום שמקצה המשפחה להחזר חובות, ישמש בסיס לבניית חסכון חודשי כאשר החוב יסולק וזאת מתוך ראייה עתידית במגמה להיחלץ ממעגל המצוקה והדוחק.

8. תמריץ להגדלת ההכנסות:

בשלב בו עובדים על הרחבת היקף העבודה של בני-הזוג, ניתן לתמרץ אותם ע"י חוזה של שקל מול שקל: אם יגדילו את הכנסתם החודשית באלף שקל נעניק להם בחודשיים הקרובים אלף שקל נוספים לחודש כמענק. כך, לא חומרת מצבם וחוסר האונים שלהם מביא להגדלת הסיוע שלנו, אלא, דווקא מאמציהם והצלחתם לשפר את מצבם. בדרך זו, השגת מענק כסיוע לסילוק חובות מקבל ערך מוסף כחיזוק חיובי.

03.02.94