המכירים אותי יודעים, שאינני מבליג כשאומרים בנוכחותי: "ראשון לחודש" ואפילו כשאומרים: "ראשון בחודש". מיד אני קופץ ומצהיר: "ראשון זה בשבוע ואחד זה בחודש" ואני מוסיף ומדגים: "אחד במאי, תשעה באב לעומת יום ראשון, יום שני…" קשה לי מאד לשמוע שמונָה-מאות כאשר האות נ' ב"שמונה" היא קמוצה, בלשון זכר ומדובר במאות שהן בלשון נקבה. חמור מכך: "שמונָה-עשרה", שוב האות נ' קמוצה בלשון זכר וכמובן שיש לומר שמונה-עשר. השפה העברית אם -כן ממש יקרה ללבי ואהובה עלי וחשוב לי לדייק בה ככל שאוכל. למרות זאת, אני קורא לחברי האקדמיה ללשון העברית להיאחז בכלל ברזל המנוסח נפלא במקורותינו והוא: "וחי בהם!" כיון שדרך שיגרה איננו מנקדים כשאנחנו כותבים, חלק נכבד בקריאתנו מתבהר לנו רק בהקשר הנדון. כשכותבים אלי ופותחים ב"בקר טוב", ברור לי, שהכותב אינו מנסה לעודד אותי לאכול אומצה, שהרי מי שמכיר אותי יודע, שאינני אוהב בשר. ברור לי, שמברכים אותי בבוקרו של יום ומדובר ב"בוקר" ולא ב"בקר או צאן". אני עומד על הניקוד המתאים מתוך ההקשר אבל, למשתמשי מחשב עיוורים כמוני, הנעזרים בתוכנה קוראת מסך, יש בעיה לפענח את הטקסטים המושמעים. הנה אביא כמה דוגמאות לקושי העולה מאי השימוש בכתיב מלא:
בוקר – בקר.
שיבעה – שבעה. (שבעה ימים לעומת היא ששבעה מזלילה);
שיקרה – שייקרה (שיקרה שקרים לעומת שייקרה הדבר);
ילמדו – יילמדו (הם ילמדו אחרים לעומת הם יילמדו בעצמם);
בניה – בנייה (הבנים שלה לעומת הבנייה של הבית);
בכתה – בכיתה (היא בכתה בכי לעומת זה נלמד בכיתה);
אתה – איתה (אתה תלך לעומת תלך איתה);
אתם – איתם.
נקבות – ניקבות. (במפעל המים בעיר דוד).
דוד – דויד (לא נבחין כאן בין דוד במשפחה לבין דוד מים, אבל כן נבחין בינם לבין דויד המלך);
ספור – סיפור, הראשון בהוראת מנייה, שנספר.
לוויתי – ליוויתי (לוויתי ממנו כסף לעומת ליוויתי אותו לביתו);
עם – עים, עם ישראל והלכתי עים מישהו.
עמם – עימם, העם שלהם לעומת איתם.
אוכל כמובן להוסיף עוד ועוד דוגמאות להמחשת ההבדל בין כתיב חסר לכתיב מלא. כשסיפרתי לחברתי ורדה שמש על כוונתי לכתוב בנושא הזה, סיפרה לי שיש הכותבים מוכים בלי האות ו', שהרי מדובר בניקוד קובוץ ואז "ילדים מוכים" נכתב ונקרא "ילדים מכים", ממש היפוכו של דבר.
איזה נזק יגרם לשפה העברית אם נכתוב בכתיב מלא? המעטים שמיטיבים להכירה ימשיכו לנקד נכון וידעו את הכללים ואילו הרוב, שכל כך מרבה לטעות, יוכל להקל על עצמו בעת הקריאה ולנעזרים בתוכנות קוראות מסך זו תהיה הקלה גדולה מאד. כתיב מלא גם יקל על עולים חדשים בלימוד השפה. עלינו לדאוג ש"לציון תכנס תורה ואולי אז – מציון תצא תורה!" העליתי, אפוא, את קריאתי על הכתב ומי ייתן והדברים ייפלו (יפלו מלשון הפליה ואילו ייפלו מלשון נפילה) על אוזניים קשובות ועל לבבות טהורים ורוחות נכונות.
11.09.10