עיוורון וניידות

לאחרונה, שופטת בית-הדין לעבודה בירושלים, גברת שרה שדיאור,  קבעה, ש"עיוורון כשלעצמו, אין בו כדי להגביל  בניידות". יתכן, שלא ירחק היום בו תעשה כבוד השופטת צעד אחד קטן נוסף קדימה ותוריד את המילה "ניידות" ותפיסתה ה"ליבראלית" תבוא לידי ביטויה המלא.

הסתכלות קיצונית על מצב חוטאת למציאות. התעלמות ממגבלה ומצרכים מיוחדים הנוצרים בגינה, תואמת התייחסות אליה כאל טרגדיה המוחקת כל רמת תפקוד.

עיוורים מתניידים עצמאית בעזרת כלב-נחייה ומקל. גם בעלי שרידי-ראייה המזהים מכשולים ברחוב כמו עמוד, עץ או ספסל, תכופות אינם מסוגלים להבחין במדרגות יורדות ובמהמורות.

ראוי לציין, שרמת הסיכון לעיוורים בחוצות הערים גבוהה לאין שיעור מזו של רואים. אם להגדיר תאונות דרכים כתאונות בדרכים ולא רק כאלו שנגרמות מפגיעת כלי-רכב, אזי, אין אדם עיוור שמהלך ברחובות, שלא נפגע בתאונות כאלה. כל אדם חשוף לסכנות אלו, אבל, רמת הסיכון לאנשים עם עיוורון גבוהה אלפי מונים.

בחיבורי "עיר "נגישה"", ציינתי עד כמה רחובות עירי מסכנים אדם עיוור שמסתובב ברחובותיה. הבעיה נובעת מאי מודעות ולאו דווקא מחוסר רצון טוב.

אחד הדברים הראשונים שהיה עלי ללמד את רעייתי הרואה כשעברנו לגור יחדיו היה, שלא להשאיר מכשולים בדרכי הפנויה ברחבי הבית; בעיקר – לא להשאיר דלתות ארון פתוחות. דבר נוסף חשוב, להשיב למקומו כל פריט או חפץ שמשתמשים בו. כוסות שהתלכלכו חשוב להניח בכיור ולא בקצה שולחן או שייש; סכינים במיכל שבמייבש הכלים מעל הכיור, יש להניח כשהלהב במיכל והידית למעלה.

אם לא מחזירים את קופסת הגפרורים למקומה הקבוע, לוקח זמן לחפש אותה בעזרת חוש המישוש בלבד וזה מעכב, אבל לא בהכרח מסוכן. אבל, אם משאירים דלת חצי פתוחה בלא אזהרה או כנף חלון בולטת לתוך החדר, זה בהחלט עלול לגרום פגיעה (בתקופה האחרונה זו דווקא רעייתי שמעירה לי, ששכחתי לסגור את דלת ארון חדר האמבטיה, למשל, מה שהגיל עושה לבן-אדם!!!)

במשך עשרות שנים אני מתנייד ברחובות בעזרת מקל ומצליח להגיע ליעדים שונים. ניסיוני הרב מציג אותי כמי שטוב בניידות למרות מגבלת העיוורון. כבר שנים אני מציין בצער, שלמרות כל ההשקעות והפיתוח במרכזי הערים, הניידות שלי הופכת קשה ומסוכנת יותר ויותר. כבר מזמן אינני יוצא להסתובב בעיר להנאתי. אני מקבל ברצון הצעות ללוות אותי כיברת דרך גם כשהדרך מוכרת לי היטב, כי בטחוני בניידות נפגע יותר ויותר.

בין חבריי העיוורים יש המגנים תרגילים שנערכים מפעם לפעם לאנשים רואים, שבהם מכסים את עיניהם כדי להמחיש להם תפקוד בהיעדר ראייה. בחיבורים שונים שלי ציינתי, שאין להשוות מצבים אלו של היעדר ראייה לזמן קצר, אל מי שכבר הסתגלו למגבלה קשה זו.  למרות זאת, משהו מהקושי בניידות כשלא רואים כן מומחש למתרגלים זאת. אני בטוח, שכבוד השופטת לא עברה התנסות כזו וחבל.

21.09.13