נדמה לנו שעתותינו בידינו, אבל אנחנו בידיו האיתנות של הזמן. נרצה או לא נרצה, אם ברי מזל אנו – נזכה להזדקן.
ממרום 60 שנותיי אני סוקר את כברת הדרך שעשיתי ומשחזר את תפיסת הגיל ותמורותיה במהלך השנים. את בני גילי היום תפסתי בנעורי ובבחרותי – כזקנים, אותם נצטוונו לכבד ורגיל הייתי לחשוב עליהם כמי שמפנים להם מקום באוטובוס, שחובשים את ספסלי בית הכנסת וחדרי ההמתנה בקופת-חולים. חברה טובה נוהגת לקדמני במלים: "שלום מר פז הצעיר!" והרי אני כמעט כפליים בגיל ממנה; לרוחי הצעירה היא מכוונת ומי לא נאחז במחמאה כה נעימה? משל אומרים: "אמנם קפצה עליך הזיקנה, אבל אל ייפול רוחך, זו הרוח ממש לא נכנעת לחומר והילד שבך משמר את נעוריה".
נכון, הילד שבנו תורם להצערת רוחנו, אך את גילנו הכרונולוגי איננו משנה.
בחלוף השנים מסתבר "לפתע", שלחץ דמנו קצת גבוה (זה כשיש לנו הרבה מזל, כי קורה גם שמסתבר לפתע, שהוא גבוה מאד!) או שרמת הכולסטרול בדמנו מעל לנורמה או הסוכר בדמנו וכיו"ב. נכון שיש לנו או היה לנו בן משפחה עם בעיה דומה, אבל היא או הוא ממש זקנים! שמענו על גורם תורשתי, שמענו על נזקים של עודף משקל ואורח חיים לא בריא. על כל זה שמענו ובכל זאת אנחנו ממש מופתעים!!! משל חשבנו באמת לא רק, שלנו זה לא יקרה, אלא, שאנחנו באמת נצחיים!
לדאבון הלב אנו מכירים כאלו, שבאמת קפצה עליהם הזיקנה. אנשים שפקד אותם אסון, לא עלינו, וכהרף עין הלבין שיער ראשם או שחה קומתם והם שבורים ורצוצים. "לא עלינו", כי זה לא המסלול הטבעי והשגרתי אל "דרך כל בשר". אבל, התרחקות העלומים ההדרגתית, ככל שהיא לא נוחה ומביכה – היא מהדברים הנפלאים בחיינו! הקמטוטים שצצים ובונים את הקמטים, השיער הנושר ובונה את הקרחת, השיער המאפיר ומפרנס את יצרני הצבע, הקומה ששחה ועוד ועוד אותות לכך, שאנו בעלי זכות גדולה בעולם הזה. כל אלו הנצברים תהליכית מלווים אותנו בהגינות ובנועם במעלה חיינו (אם לא בחרנו לתופסם כמובילים – במורדם!).
כיוון שבעצם לא נוכל לעשות הרבה בנוגע לאורך חיינו (אולי בכלל גן הוא הקובע העיקרי בכך), מוטב לנו שנשקיע בערך חיינו ולזה אמורה להיות השלכה גם לאורכם. זהירות בדרכים עשויה לאפשר חיים ארוכים יותר. לא אמנה כאן את כל ההמלצות הנוגעות לעשייה או אי עשייה בהקשר הנדון; כמעט הכל כבר ידוע וברור לכולנו. חשוב רק שנזכור, שגם מי שמקפיד על מזונו, נמנע מהתמכרויות מזיקות, נזהר בדרכים, עוסק בפעילות גופנית, מצמצם מתחים בחייו וכל כיוצא באלו, גם הוא ואולי – בעיקר הוא צפוי להזדקן. זה אומר לרוב, שעם הזמן יצטרך למתן פעילויות מסויימות, אחרות תתמתנה מעצמן (נזכור שרדפנו אחרי בחורות אבל לא בדיוק – מדוע!!!) סביר שיוצע לו ליטול גלולת אספירין מדי יום ואולי עם הזמן גם ויטמין זה או אחר, איזו גלולה להורדת לחץ הדם או הכולסטרול או שניהם, משהו לעצירת או הקטנת בריחת הסידן מהגוף ולא אמשיך להלחיץ.
במקרה הטוב, אפוא, נזכה להזדקן ואל לנו להיות כל כך מופתעים שזה מתרחש, הגם שזה באמת לא מובן מאליו.
אשר לפחדי מוות? עם או בלי – הוא לפחות מובטח לכולנו ואשר לצרותינו במהלך חיינו – זה אמור להרגיע!!!
04.01.07