על חשיבה חיובית ושיקום

עודני על ההליכון ושוב, כפי שתיארתי ב"תהליך היצירה", חלפה מחשבה במוחי. הנה מוצאי שבת, ערב חג הפורים. ממש בשעות אלה נלחמו על חיי מלאכים בדמות רופאים בבית חולים הדסה בירושלים לפני 54 שנים, בשנת 1953. לא אתאר כאן כיצד נחלצתי פצוע קשה מהתפוצצות הרימון אותו פירקתי (ב"חשיבה חיובית" במדור הזה עצמו, שכתבתי לפני 4 שנים יש משהו על זה וכן ב"לפגוש את שאול").

כילד בן 6 שאיבד את ראייתו כליל וכן נקטעה ידו, חל בעקבות אותו אירוע מהפך אמיתי בחיי.

כשמדובר על שיקום, מודגש, שצריך לבנות על מה שיש ולמרות מה שאין. כלומר, נותר לי להסתגל וללמוד לתפקד עם הכשרונות והיכולות שניצלו כאשר שרדתי וכל זאת למרות המגבלה הקשה אליה נקלעתי.

אינני מרוצה כלל מהעמדה הזו ולדעתי היה עלי ללמוד להסתדר עם מה שיש ולא למרות מה שאין אלא ועם מה שאין!

אז איך בונים יש מאין?

עיוורון וגידמות אינם אין, הם מצבים ברורים ומוכרים והם בגדר יש מאד משמעותי.

חברה ראתה אותי קולף בננה ביד אחת ולא התפעלה כלל, כי היא עצמה היתה עם יד מגובסת זה כמה שבועות ולכן אמרה: "גם אני מקלפת עכשיו את הבננה ממש כמוך". נכון רק יד אחת ממש מתפקדת אבל בשביל מה יש לנו פה? הסנדלר גילה כבר לפני דורות את ידו השלישית ומילא את פיו במסמרים לנוחותו (עוד יש סנדלרים בכלל שעובדים עם מסמרים? – מסופקני). תופסים את גבעול הבננה בין השיניים ומושכים וזה פשוט מתקלף.

נכון, לרובכם המכריע ממש לא חשוב לדעת איך אני תולה כביסה או מקפל אותה או מחליף תקע חשמלי במכשיר או נורה בנברשת חומקת, או מקליד סימן שאלה במקלדת המחשב או כל כיוצא באלו – ביד אחת. מידע זה פשוט מיותר לכם תודה לאל גם אם משהו מזה אולי קצת מסקרן. למעשה, קשה לי כרגע לחשוב על פעולה בחיי היומיום שדורשת שתי ידיים לביצועה ושאינני מסוגל לבצעה ביד אחת.

אשר להעדר הראייה: חבריי העובדים איתי למדו לדעת, שיש ואני פשוט "רואה" ממרחקים וגם מעבר לדלת סגורה. בהגיעי לאגף בו אני עובד, לרוב אני כבר יודע אם חברותיי ממחלקת החינוך והרווחה כבר הגיעו. חלק אני מזהה לפי ריח הבושם שהותירו בפרוזדור, אחרות אני מזהה לפי צעדיהן, גם השיעול מסגיר ועוד סימנים שלחלק מהם אפילו אינני מודע.

נסיון החיים שנצבר כעיוור וכקטוע-יד, מתאים מאד לאימרה: "אין חכם כבעל נסיון". אז טוב אם לא צריכים את הידע הזה אבל לצערנו קורה שאדם שובר יד ונאלץ תקופת מה להסתדר עם יד אחת מתפקדת, קורה גם שיש פגיעה בראייה לזמן מה ולדאבון לבנו יש גם שכל זה קורה ואיננו מוגבל בזמן. מטען הידע שצובר אדם במצבי או שצברו חברים שלי שאיבדו לא רק את עיקר ראייתם אלא גם את שתי ידיהם – עשוי להוות גורם מועיל מאין כמותו למי שחלילה נקלע למצבים כאלו ולו – זמנית.

אף אחד ודאי לא משתוקק להיות מוכה ע"י הגורל אבל כשזה קורה, כדאי לחפש מה ניתן להפיק ואף – להרוויח מכך. מדברים על צמיחה כתוצאה ממשבר וחברה שלי ד"ר נעמי הדס-לידור כתבה ספר בשם: "ללמוד מן הכאב, לצמוח מתוך החשכה", שבו היא מתארת את התמודדותה עם מחלה קשה שפקדה אותה (מומלץ מאד!) נכון, צריך כוחות גוף ונפש כדי ללכת בכיוון הזה אבל זה באמת מאד משתלם.

אין ראייה היא אפוא – יש עיוורון, אין יד היא – יש גידמות. ניתן אם כן למצוא טעם ומשמעות וסיפוק בחיים בגלל כל מה שיש לנו ובנו וכן בגלל כל מה שיש בעקבות כל מה שאיננו.

 03.03.07