על נגישות ואיכות הסביבה

ברחובנו הצר והסואן, גם המדרכות צרות. לא היו אלו צרות אלמלא דווקא העצים הנטועים לאורך המדרכות, מהווים מכשול קשה ומסוכן לאדם העיוור. יום אחד התלווה אלי איש שאחז בזרועי והלכנו לאורך הרחוב. שוב ושוב הרכין את ראשו עטור המגבעת כדי לחמוק מענפים ומגזעים מסתעפים מתחת לגובה קומתו. הוא הביע פליאה איך אני, עיוור לחלוטין, מצליח לחמוק ממכשולי הגובה האלו כאשר אורכו של המקל שבידי אינו עולה על מטר ומשהו והוא גם מוטה קדימה לגשש ולאתר מכשולים על גבי הקרקע, מה שמקטין עוד את גובהו. הסברתי לו, שלמדתי בדרך הקשה – תחילה נתקלתי בכל מכשולי הגובה האלו ועם הזמן למדתי את מיקומם וכך אני חומק מהם. אדגיש, הבעיה העיקרית היא עם גזעים, שמסתעפים בגובה הנופל מקומת אדם וכך, מקל ההליכה בו אני מגשש את דרכי לפניי, איננו נתקל בדבר בעוד מצחי או פניי פוגשים בהסתעפות ונחבלים.

כתבתי לגורמים ברשות המקומית והסברתי את הבעיה וביקשתי טיפול במכשולים אלו ובאחרים המקשים על הליכתו של אדם עיוור במרכז עיר מגוריי ואף מסכנים אותנו ממש. לא נעשה דבר בנדון.

באחד הימים הגיע לבקרני חבר עיוור מוחלט שמשתמש כמוני במקל הליכה. הוא התקדם ברחוב לפי הנחיותיי אבל את העץ האחרון בקרבת הכניסה לביתי פשוט שכח וכך הגיע אלינו כשמצחו שותת דם. בני התקצף ודרש, שאכתוב שוב מייד לעיריה והוא כבר ידאג, שפנייתי תטופל. נו נראה מישהו מכם שמסוגל לסרב לבני! אמר ועשיתי.  הפנייה עסקה רק בעץ המסוים הזה, למרות שלאורך הרחוב ישנם עוד כמה עצים במצב דומה.

לאחר פנייתי, בני דאג שלא ישכחו מהפנייה ואחרי כחודשיים, בוקר אחד הסתבר לי, שהעץ הגדול נוסר כמעט עד הקרקע והמכשול הוסר.

נגרמה לי עוגמת נפש רבה, שהרי, לא עלה בדעתי, שבדרך זו תטופל פנייתי. היה ברור לי, שיקיפו את העץ ב"שמלה" מרשת שתאלץ את הולכי הרגל להתרחק מעט מהגזע וכך גם מצחו של אדם עיוור לא יגיע אל ההסתעפות שבגזע, כי המקל יתקל ברשת וירחיקו מהענף המסתעף. ניתן היה גם להגדיל מעט את הגומה שסביב לגזע וליצור הגבהה כשמתקרבים אליה כדי שהולך הרגל העיוור לא ידרוך לתוכה, בעיקר – כשהיא מלאה מי גשם קפואים, תענוג קטן!!! גם זה היה מרחיקנו מעט מהגזע ופותר את הבעיה. אני בטוח, שרבים מהקוראים את דברי אלו, יעלו בדעתם עוד פתרונות יצירתיים ואולי טובים ומתאימים יותר מאלו שהזכרתי.

ההתנסות המצערת הזו גרמה לי לסרב לכתוב לעיריה בעניין ה"פטריות" הזרועות בצדי מדרכות ובכניסות לשבילים ברחבי העיר. מטרת הקימור הזה מבטון שחור היא למנוע עליית כלי רכב על מדרכות וחנייה עליהן. מטרה חשובה וברוכה בלא ספק. אלא, שאוי לו לעובר אורח רואה, שאינו מרוכז לרגע בהליכתו ורגלו דורכת על צד ה"פטריה" הזו. חברה אחת שלי נפלה ושברה אצבע ואחרת פתחה את הסנטר ומדובר באנשים רואים. לגבי עיוור, זה ממש מוקש נעל.

הבלגתי על התנגדותי ונעניתי לבקשת חברתי העיוורת לנסח בשמה מכתב לעיריה בנוגע למכשולים אלו. הפעם, גם הצעתי להתקין מעקים מצינורות בגובה של מטר וחצי לפחות, מה שגם ימנע עליית כלי הרכב על המדרכות וגם ימנע התפרצות הולכי רגל לכבישים בנסיון לחצותם במקום בו אין מעבר חצייה. שוב, יתכן שניתן להעלות הצעות טובות מזו לפתרון בעיית עליית כלי הרכב למדרכות אבל את ה"פטריות" המסוכנות האלו חייבים לסלק.

עברו כחודשיים מאז חברתי העבירה את המכתב שהכנתי עבורה למי שצריך, אפילו תשובה לא התקבלה.

אז התיישבתי לי וסיפרתי על כך כאן ונראה לי, שאעביר את סיפורי זה לגורמים ברשות, שאולי ילמדו ממנו משהו.

 

16.01.08