עוד לא יבשה הדיו (הוירטואלית!) במה שכתבתי על איכות חיינו, איכות הסביבה – והנה מידעים אותי על מבצע: "רק שקית אחת פחות".
לדעתי, תבונה רבה מאחורי הקריאה הזו.
חז"ל גילו הבנה עמוקה בנפש האדם. עקרונות כגון: לעשות סייג לתורה (הטלת איסורים נוספים על המקוריים, כדי לא ליקרב כלל לאיסור המפורש הממשי); או: מתוך שלא לשמה יבוא לשמה (שיעשה משהו מהדרוש גם אם אינו מזדהה עם הנושא ואז יקנה הרגל וימצא עצמו מזדהה יותר); או: משום מראית עיין (יש דברים שמותר לעשותם, למשל בשבת, אבל, כדי שלא יטעו ויתעורר חשש שנעשה משהו דומה שהוא אסור, עדיף להמנע אפילו משום מראית העין). יכולתי להוסיף כהנה וכהנה, אבל איך זה נוגע לענייננו?
העולם גדול ורחב ידיים ואני איש אחד מ-7 מיליארד בני-אדם שבו ומה מעשיי הקטנים שלי יועילו לעולם הגדול הזה?
שאלה נוספת: (בשם ידידתי) החיים קשים למדיי ואני, כך היא אומרת – ערה לשמירת איכות הסביבה, אבל על דבר אחד אינני מסוגלת לוותר: מקלחת ארוכה ארוכה של מים חמים שזורמים עליי.
איך נוכל לוותר, כל אחד, על אותו דבר או אותם דברים מעטים בהם אנו "חוטאים" נגד איכות הסביבה?
ואולי אסתפק בהצגת עוד שאלה אחת: היכן הגבול? אכנס כעת למחויבות לאיכות הסביבה ואז מה – חסל סדר נעלי עור? חגורת עור? תיק? לא אוכל יותר לשרבט לי בנחת על גליון נייר חלק וכשאסיים אשליכו לפח ככלי שאין חפץ בו? את כל הנורות אצטרך כעת להחליף לפלורוצנט? אוכל כמובן להכביר עוד ועוד דוגמאות מהיומיום.
התלהבתי מסיסמת המבצע לצמצם את צריכתנו בשקית נילון אחת, כי יש בו הבנה לקושי הגדול שמומחש באמצעות השאלות שהצגתי. רובנו איננו חרדיים, גם אם אנו מגדירים עצמנו כיהודים או מוסלמים או נוצרים – טובים. נכון, כדי לשמור על הגחלת צריך כנראה נושאי לפיד משוגעים לדבר, שלא שוקטים ולא נחים וכל הזמן שואפים ופועלים להגיע לשלמות (תמונה יפה לא?!!!) האדם הממוצע לא מסוגל ואף אינו רוצה לשאוף לשלמות. לרובנו יש כן צורך להרגיש בסדר והוגנים ומועילים ומתחשבים. אז הנה ההזדמנות להתחיל בצניעות ממשהו. הנסיון להפחית צריכת מוצרים שמזיקים לסביבה, יש בו גם תרומה לצמצום הנזק ומה שחשוב לא פחות – הצהרת כוונות ועשייה, שמפתחת מודעות ותורמת להתנהגות נכונה ומתחשבת יותר. איננו נקראים כעת לסגפנות ולקיצוב במים ואין צורך שנרגיש פושעים כשאנו נושאים בידנו שקית ניילון ולא שקית בד. לא חייבים לעלות לאוטובוס עם עשר עגבניות שאנו חובקים בחיקנו כדי שלא תתפזרנה לאורכו. הנה באו אנשים חכמים והם קוראים לנו לצרוך שקית אחת פחות. אז לקראת יום העבודה חדלתי לארוז 2 תפוחים בשקית ניילון אחת, לצדם אפרסק או שניים בשקית נפרדת וכך עם ענבים ועוד כיוצא באלו כשכולן נכנסות לשקית גדולה לנשיאה. בקופסה אחת שמשמשת אותי שוב ושוב, מונחים להם הפירות חתוכים ומנוקים והקופסה הנישאת בשקית ניילון מבלה באותה שקית שוב ושוב וזה באמת לא מסובך והמתכבדים עוד מציינים כמה אני חרוץ!
מותר לנו להכיר בכך, שאיננו מושלמים וגם אין סיכוי שנהיה גם אם נרצה מאד. יבחר כל אחד את התחום והאמצעים שמתאימים לו להתחשב יותר בסביבה ובמציאות חיינו
ובא לציון גואל!
21.10.07