קשר עין

קשר עין

בתי שלחה לי אימייל עם כתבה העוסקת בהשתלת תאי גזע כטיפול חדשני המאפשר החזרת ראייה. נראה מעניין והזדרזתי להפיץ את הכתבה למתכתבי באינטרנט.

נשאלתי אם באמת הייתי רוצה לחזור ולראות אילו התאפשר הדבר היום. שמעתי עיוורים שהשיבו באומץ ובכנות לשאלה זו בשלילה. הם זיהו בתוכם חרדה גדולה מפני האפשרות שהעולם שבנו בלי חוש הראייה "יחרב" ויצטרכו לבנות מחדש את עולמם.

מי שהשיבו בחיוב לשאלה זו תמיד הדגישו כי הדברים החשובים להם ביותר בראייה הם חופש התנועה (מבחינת הניידות) והעיקר – לראות את פני יקיריהם – הורים, בני-משפחה, ילדיהם ובכלל אנשים שהם אוהבים. עיוורים מלידה דיברו על ראיית צבעים ונופים ועוד.

אני ער ומודע לרווחים משניים שלי מהעיוורון וללא היסוס אני אומר כי הייתי רוצה לחזור ולראות מייד.

לא ראיית פניהם של יקירי היא בראש מעייני. אני מיטיב לראות את האהובים עלי בעיני רוחי ויותר מכך – בעיני לבי. יופיים של אנשים שאני אוהב חרוט היטב בלבי ואין צורך שחוש הראייה יבוא בכך לעזרתי. הניידות העצמאית לא קלה לי אבל אני בהחלט לא מרותק לבייתי בעטייה.

אמנם נח לי מאד לנצל ישיבה אטומת מבע בפורום זה או אחר כאשר לזולתי לא קל במיוחד לקרוא את מחשבותי ורגשותי. עם זאת, הדבר שהכי חסר לי לצד מראה עולמנו המגוון הוא, קשר העיין.

למדתי לקרוא את רחשי לבם של אנשים שאני פוגש ולעמוד על מצב רוחם. למדתי להיות ער לניואנסים בקולם ולמחוות ידים וגוף שהם מבצעים במהלך תיקשורם. פיתחתי את יכולתי להביע עצמי בשפה עשירה ומדוייקת כך שקל לזולתי להבין את כוונותי לאשורן.

יכולת זו באה לביטוי גם בנסיבות בהן הייתי מעדיף לשתוק ולזרוק מבט מעודד, אוהב, מתעניין, משתתף, שואל וכיו"ב ונכון – גם זועם ומצמית.

זה שאינני מטיס מטוסים באמת לא שובר את לבי! זה שאינני נוהג ברכב אמנם עושה אותי תלוי בהסעה אולם, תמיד אני עם מישהו ברכב ובד"כ עם מי שנעים לי להיות. צבעי פריטים מזהה עבורי מכשיר מיוחד ובכלל יותר ויותר פתרונות טכניים מקילים על התיפקוד בהעדר הראייה. נכון, לא ראיתי מעולם ציור של ונגוך, אבל לא בגללו ובגלל שכמותו כל כך חשוב לי לחזור ולראות.

לעמוד מול העולם (האנושי) ולהביט עמוק בעיניו ולא לנצל את זה שהוא אינו יכול להביט עמוק בעיני – זה מה שבאמת חסר לי במצבי הנוכחי ולכן אין לי ספק בתשובתי החיובית לשאלת החזרת הראייה.

מיכאל

06.05.05