החברה והעיוורון

(הרצאת פתיחה בקורס חדש למורות שיקומיות)

כשמדובר על עיוורון, קיימים מצבים שונים: ישנו העדר ראייה מוחלט – מלידה או שלא מלידה; קיימים שרידי ראייה ברמה שכמעט איננה פונקציונלית, כאשר מבחינים בין חושך לאור; ישנם שרידי ראייה המאפשרים ניידות חופשית ואף זיהוי פנים וקריאה.

מדובר על עיוור כעל מי שעומד באמות המידה לקבלת תעודת עיוור מטעם משרד הרווחה.

המילה עיוור או עיוורון, יש בהן איום המעורר חרדה. המחשבה של אדם רואה על אפשרות של איבוד החוש המרכזי הזה, מפחידה וקשה לו שלא לרחם על מי שאיבד אותו או שלא זכה לו כלל. יש שמרחמים, יש שנרתעים, יש שמרגישים צורך לעזור אם צריך או לא צריך.

המושג של אדם רואה על מצב של עיוורון לקוח מהתנסותו במצבים של העדר ראות בהפסקת חשמל בשעות הלילה וכדומה. מיד נפגעת האוריינטציה שלו ומופיעה חרדה. זהו מצב של העדר ראייה בטרם הסתגלות.

לא קשה לתאר לעצמנו, כמה נורא היה מצבו של אדם עיוור בעולם העתיק. פרט ליחידי סגולה שהוכיחו כנראה יכולות מדהימות ובזכותן זכו למעמד ולהוקרה, הרוב המכריע היוו נטל על סביבתם ותרומתם היתה ודאי מזערית. "עיוור חשוב כמת" תיאר מצב עובדתי.

עם פיתוחו של כתב הברייל, נעשתה ודאי פריצת-דרך שמשמעותה אולי איננה נופלת הרבה  מהמצאת הדפוס. נפתח פתח תרבות לעיוור בחברה וזה אומר גם אפשרות לרכוש השכלה. ככל שמגבלת הראייה נחשבת קשה למשל מן החרשות, זמן רב לפני שחרש מלידה קיבל תעודת בגרות בארץ, כבר היו מרצים עיוורים באוניברסיטה.

על ילד או בוגר עיוור לגייס כוחות נפש והרבה מוטיבציה, כדי לתפקד בחיי היומיום בהעדר ראייה. עליו לבנות בתוכו בטחון ביכולותיו ולפעול להשגת עוד ועוד יעדים. עידוד עשוי לסייע לכל אדם בתהליך התמודדות. אבל, כאשר אין אמון ביכולות, מתקבל משוב מרפה ידיים וכך, לא רק שעל האדם העיוור להתמודד במצב של מגבלה קשה ומשמעותית, הוא נדרש לעשות זאת באווירה בלתי מפרגנת וחסרת אמון. על ערכו של מתן אמון ומידת הסיכוי שזה פותח בפני אדם, התעכבתי בחיבורי הנושא את השם: "מתן אמון, מתן סיכוי".

כפי שציינתי, עיוורון מפחיד אנשים בגלל המושג המוטעה שיש להם עליו. כמו שנמצא במחקרים בין עדתיים, כך גם ביחס החברה הרואה כלפי העיוורים. הקרבה החברתית ויתר ההיכרות, מצמצמות את הדעות הקדומות. ככל שמערכת החינוך הרגילה ושוק העבודה – נפתחו לעיוורים, כך התחככו בהם יותר ויותר ונוכחו במשקל האמיתי שיש לעיוורון על התפקוד. למדו להכיר בכך, שעיוורים רואים אחרת והיכרותם עם העולם הסובב אותם עשויה להיות טובה ומעמיקה למדי למרות מגבלתם. רחמים וותרנות פינו מקומם לדרישות ולתנאי מינימום וזה גם העיד על שינוי בהתייחסות לעיוורים וגם דירבן את העיוורים עצמם להגביר מאמציהם ולהעלות את הישגיהם.

מעיסוק בעבודות מסורתיות כמו קליעת סלים ומחצלות וייצור מברשות, עברו לשמש טלפנים ופועלים בתעשיית האריזה וההרכבה וברבות השנים, נוצרה שיכבה מכובדת של מורים ומרצים, מוזיקאים ונגנים, מעסים ורפלקסולוגים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, משפטנים ואנשי יחסי ציבור, מתכנתים ומהנדסי תוכנות ועוד. עיוורים הגיעו למשרות ניהול ותופסים עמדות מפתח בחברה.

בחיבורי "העיוורון נסוג" תיארתי כיצד מגבלת הראייה נדחקת יותר ויותר לקרן זווית מבחינת הגבלת התפקוד שהיא גורמת.

כשעוסקים בעיוור בחברה, לא ניתן להתעלם משאלת ההנגשה הנחוצה להסתגלותם הטובה של עיוורים. חוקק חוק בעניין ומציגים דוגמאות להנגשה כגון סימון בכתב ברייל ליד כפתורי המעלית, המציין את מספרי הקומות. הבעיה היא, שאין כריזה כאשר מעלית נעצרת וכך, אדם עיוור שמשתמש במעלית אין לו מושג אם אכן עצרה בקומה אליה בכוונתו להגיע. מבחינה זו, המעליות אינן נגישות למרות סימון הברייל.

בחיבורים אחדים התעכבתי כבר על העדר נגישות לעיוורים בתחומים שונים ומניתי את שטרות הכסף הבלתי מסומנים,את העדר הסימון על תרופות וקופסאות שימורים, אי סימון תאריכי תפוגה של מוצרים המונגש לעיוורים ועוד. בעיות הנגישות יעסיקו רבות את המורות השיקומיות ויחייבו יוזמה ויצירתיות למציאת פתרונות. בין היתר, לא ניתן להגזים בחשיבותו של כתב הברייל לשימושים יומיומיים ודי אם אציין, שסימון בברייל על המדפסת המשולבת שלי מאפשר לי להדפיס מכתב במחשב, לשלוח אותו להדפסה, להעבירו בפקס, למשל – לבנק והכל בהעדר ראייה מוחלט. קיימים עוד שימושים רבים וחשובים, שחלק מהם הזכרתי בחיבוריי.

המשימה העיקרית של מורות שיקום היא הקניית כלים והרגלים והתנסויות, שיסייעו למודרכיהן להסתגל למצב העדר הראייה המוחלט או החלקי ולטעת בהם אמון ביכולותיהם. זה אומר לעבור מחסום קושי של בושה ופחד למשל בתחום הניידות העצמאית ברחוב. מפרט של הנחיות רלוונטיות למורים, הבאתי לקראת סוף הרצאתי "נכות והתמודדות".

07.09.12