"אם תדע למי אני מצביעה בבחירות, לא תרצה יותר לדבר איתי", כך כתבה לי חברה. כבר התייחסתי במקום אחר לכך, שנח ונעים לנו יותר עם הדומים לנו ואילו השונים – במוצאם, במראם, בדעותיהם – מהווים קושי עבורנו. אנו עשויים להצהיר, שזה פשוט נפלא, שקיים שוני בין בני-אדם, שהרי אילו דמינו זה לזה היה מאד משעמם; אבל, זה לא משנה את טענתי הקודמת. חששה של חברתי איננו מצוץ מהאצבע. עברנו שוב מערכת בחירות בה תקפו נבחרינו זה את זה בהציגם את עמדותיהם כטובות ונכונות ואילו היריב, הוא טועה ומטעה. הצדק עימנו ומי שדעתו שונה אינו ראוי לתמיכה ומוטב שיסור מדרכנו.
אילו מדובר היה רק באי נוחות לגבי האחר החושב אחרת, מילא, אבל קל לזהות תדיר סוג של איבה ממש כלפיו. מן השפה ולחוץ נגיד בנאורותנו, שזכותו לחשוב אחרת וודאי – להביע דעותיו, אבל מיטיבי שמע ורגש מבחינים באיבה המתלווה לאי ההסכמה עם מי שאינם בדעותינו.
אנו עשויים להצהיר כמאמר המפורסם, שנהיה מוכנים לההרג כדי לאפשר לאחר להביע דעותיו הנוגדות לאלו שלנו, אבל אנו משדרים מוסיקה שונה בהחלט.
כמי שחי במדינה דמוקרטית, כמעט שאינני מצליח לדמיין בכלל כיצד רוב בני האדם על כדור הארץ בעצם אינם חופשיים לומר מה שעל לבם בנוגע לדרך בה הולכים מנהיגיהם ולרוב הם גם לא מי שבחרו אותם.הגעגוע לסדר בשלטון גורם לאנשים לרצות שינוי במשטר שלנו. שיקום מישהו חזק ויקח את העניינים לידיים ויעשה כאן סדר סוף סוף. זו חשיבה מחאתית בתגובה לשחיתות מנהיגים ואין צורך שאפרט. דרך חשיבה זו מתעלמת מהשחיתות השלטונית הרווחת בקרב רודנים מאז ומתמיד.
אם לחזור ולהתמקד בנושא חיבורי זה אומר, שיותר משהתעצבנותנו על האחר המצביע אחרת מאיתנו, יותר משהיא מעידה עליו, היא מצביעה עלינו. כאשר דעותיו הפוליטיות של אחר מקוממות אותנו ואני מדבר על מפלגות חוקיות ולא כאלו שהוצאו מהחוק – ראוי שנבדוק עד כמה אנחנו הוגנים ומתחשבים בזולתנו. האם אנחנו אנשים סובלניים ואוהבי אדם? האם אנחנו מסוגלים לכבד שונות אנושית או, שאנחנו בטוחים שישנו רק צדק אחד והוא תמיד – זה שלנו. ראוי שנכיר בכך, שאין לנו זכות בלעדית (מונופול) על אהבת העם והארץ והאדם וכל כיוצא באלו. ישנם אנשים שאינם בהכרח יותר או פחות חכמים וטובים והגונים מאתנו והם באמת מאמינים בדרך אחרת. אי יכולתנו לקבל זאת מעידה על קטנותנו וחוסר הכבוד הבסיסי שאנו רוחשים לזולתנו.
אקרא אפוא בקול גדול: תחי הדמוקרטיה!
10.02.09