09.07.24
שמתי לב לכך, שתרבות הדיון שלי בנושאים פוליטיים קשורה קשר הדוק ליחסי הבסיסי לשותפי בדיון. כשהתחלתי שיחה עם חבר והוא קפץ ואמר: "אז גם אתה עם אנטי ביביוטיקה", עצרתי את הדיון כי הרגשתי שהוא לא ענייני וודאי לא יוביל לשום מקום מועיל או משמעותי.
הכי קשה לי עם מי שאני ממש מעריך את דעתם, כשהם יוצאים בהצהרות נחרצות מהן משתמע ש"צדק מלאה ימינם" וגם שמאלם! בעמדה כזו, די מיותר להאזין לאחר שנמצא בצד האחר של המפה הפוליטית, שהרי, אם אני צודק בכל, אז הוא בעצם טועה בכל.
במקום אחר כבר ציינתי, שברגשותיי אני איש ימין לכל דבר, אבל בדעותיי אני רואה עצמי קרוב לצד השמאלני של המפה הפוליטית. לאחרונה עמדתי בקשר עם חברה שמזדהה עמוקות עם עמדות הימין ושמתי לב לכך, שאני מקשיב לה בעניין, משתדל לרדת לסוף דעתה וממש רחוק מלבוז לדעות שהיא משמיעה, גם כשדעותיי נוגדות את אלו שלה. למרות שאינני מסכים איתה, אני מבין את עמדותיה ומכבד אותן. בעצם, מתוך שאני מכבד אותה, אני רוחש כבוד גם לדעותיה.
אם כך, ברור לי, שהקיטוב הנורא בעם אינו נובע מהדעות השונות והמנוגדות בהן מחזיקים, אלא, מחוסר תרבות בסיסי הגורם לזלזול באחר, שדעותיו שונות או נוגדות את אלו שלי וחוסר כבוד בסיסי אליו.
אין מצב, שהצדק כולו נמצא אצלי או לצדי וזולתי ממש טועה לאורך כל הדרך. אין גם לצפות שהאחר יקשיב לדעותיי בתשומת לב ובכבוד ויבחן אותן בכובד ראש, אם זו לא גישתי שלי אליו ואל דעותיו.
אז הבעיה הגדולה שלנו איננה באמת עמדות השמאל או הימין, הבעיה העיקרית היא חוסר הכבוד שלנו זה כלפי זה בהיותנו בעלי דעות שונות ומנוגדות.
לכן, לפני שנצעק את עמדותינו הנראות לנו צודקות מכל, מן הראוי שנקדיש תשומת לב ליחסי האנוש הבסיסיים הנקוטים על ידנו, נלמד להאזין בכבוד לאחר ולקבל את העובדה שישנן דעות וגישות שונות בכל תחום, שמבחינות מסוימות ודאי יש צדק בדברי האחר ומבחינות אחרות הוא כנראה ממש טועה וכך – גם אני.