26.08.18
הנה שוב זכינו לסיים שנה למניננו ואנחנו לקראת חודש תשרי רווי החגים. גם מי שאינו דתי, עסוק במחשבות על חשבון-נפש. בכל זאת, בסיום, מקובל לסכם, להביט לאחור ולבחון את כברת-הדרך שעברנו.
לאדם עובד, חגים הם ימי חופשה וכך גם ללומדים. השגרה של החולין נעצרת ויש הזדמנות לתכנן חופשה, להוריד מתח ולהתרווח.
אבל, לכל מטבע הרי יש שני צדדים!
בחגים משפחות מתכנסות יותר, חברים מבקרים יותר, קיימת ציפיה לחגוג, שזה אומר גם – לאכול היטב. נטל ההכנות לארוחות גובר, נטל ההוצאות לבילוי בבית או בחוץ גם הוא עולה. צצים לעתים קונפליקטים בין בני-זוג הקשורים להזמנת בני משפחה מצד זה או אחר או להצטרפות לאחת ממשפחות המוצא בארוחות או בנסיעה לטיול או אירוח. במשפחות בהן ילדים מתבגרים מתעצמים לעתים מתחים סביב תוכניות המתבגר/ת לבלות עם חבורת השווים מול ציפיות ודרישות המשפחה.
בין חגי תשרי נמצא יום הכיפורים, עם כל המגבלות המוטלות באזור הציבורי. לעתים יש גם בני משפחה שבאים בדרישות שונות ונוצרת הרגשה של כליאה או השתלטות ופגיעה בחופש הבחירה והפרטיות.
כל החגים מקורם במסורת היהודית ומי שאינם מרגישים קירבה או מחויבות כלשהי אליה, עלולים לחוות את החגים כמשהו שיותר מקשה ומפריע להם, מאשר הזדמנות ליהנות ולשמוח. בכלל, יציאה משגרה שיכולה לגרום שמחה והנאה, עלולה אצל אחרים לגרום בלבול, הרגשת בדידות וניכור.
קושי נוסף הוא ההרגל לנצל את החגים כתירוץ לדחיינות וקשיים בתפקוד. לא נדיר לשמוע: "נקבע אחרי החגים, נעשה את זה כבר אחרי החגים" וכדומה. העניין הוא, שהחגים משתרעים על 3 שבועות ואז מגיעה התקופה בה יש "לפרוע את השטרות". ככל שמרבים לדחות דברים, כך אי הנוחות בתום החגים – גדולה יותר.
נחזור לעניין הסיום. שנה מסתיימת ויש מי שחלוף הזמן מפחיד אותם. זמן שבורח לא חוזר והנה חלפה לה עוד שנה ואנחנו מזדקנים. ישנם טיפשים כמוני, שעובדה זו דווקא ממלאת אותם אושר ושמחה. שחושבים, שהנה זכיתי לעוד שנת חיים, מה שלצערנו, יש מי שלא זכו לסיים אותה – גם כאלו שאנחנו מכירים ואפילו מאוד אהבנו. אז, למי שיש בעיה עם הגיל, יום הולדת לא נחווה בהכרח כיום חג וכך גם סיום שנה ותחילת שנה חדשה.
נחזור לעניין חגי ישראל:
כולנו מאחלים שנה טובה וחג שמח ויודעים, שבהיותנו יהודים יש לנו את ראש-השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות וחג שמחת-תורה או שמיני-עצרת. מי ששאלת משמעות יהדותם מעסיקה אותם, מוטרדים מכך בחודש החגים ביתר שאת. יש, שהטירדה מלווה גם באשמה.
ברשומה שלי: "שמחת חג", שנכתבה סביב חג העצמאות, עמדתי על היבטים, שרלוונטיים גם לחגים בכלל ובתוכם – חגי תשרי.
אסכם ואומר:
להיות לבד נחווה כבדידות כאשר הדבר נכפה ולא נעשה מתוך בחירה.
התכנסות ומפגשים ובילוי בחיק משפחה או בקרב חברים, מקילה על הרגשת הבדידות.
דרך משמעותית להימנע מהרגשת בדידות היא פעילות משייכת וזו משמעה – נתינה. מי שמעניק לזולתו, ירגיש פחות בדידות וריחוק. קשר אנושי עם אחרים, התעניינות בהם, הקשבה להם – זה מתכון מצוין להרגיש שייך ומעורב.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת.