31.05.23
קמים בבוקר ואחרי ימי אובך ועננות אני מדליק את דוד השמש, שהחשמל יעשה את שלו. אבל, "הלך הדוד!" כלומר, הוא לא ממש הלך, הוא כאן, אבל, גוף החימום שבק ווסת החום (התרמוסטט) נחרך כליל. איזו באסה! לך תמצא עכשיו טכנאי ובטח יפשוט את עורנו. עוד שבוע אנחנו 8 שנים בדירה הזאת, לא אמרו שהם נותנים עשר שנות אחריות? אין מזל בכלל! איזה צרה נפלה עלינו עכשיו!
ואני חושב לעצמי:
השכן החליף את גוף החימום כבר לפני שנתיים, אצלו החזיק מעמד רק 6 שנים.
חוץ מזה, יש לנו דוד שמש! בבית הקודם בו גרנו מעל 30 שנה השכנים בדירת הגג לא הסכימו שיתקינו שם קולטים ונאלצנו להסתפק בדוד חשמל שצריכת המים החמים ממנו הפיקה חשבונות חשמל אסטרונומיים. בשלב מסוים הציעו לנו שירות של איזה גנגסטר, שהתקין "דוד שמש" באחד מארונות המטבח והוביל צינורות וחוטי חשמל אל מעבר לתריס ושם, על המעקה בחוץ תלה שני קולטים. עלה קצת יותר משני דודי-שמש ולפעמים היו לנו קצת מים פושרים עד שנאלצנו לשלם יפה למישהו שיפרק את אחיזת העיניים הזאת, והחלפנו את ארונות המטבח שהרס בהתקנה וחזרנו לדוד החשמל.
ועוד אני חושב לעצמי:
זכינו שהדוד יתקלקל ואנחנו פחות או יותר מתוקנים עדיין. כמה נפלא יהיה לזכות שוב במצב בו גוף החימום יישרף או שהדוד כולו יצא מכלל שימוש – ונצטרך לטרוח בתיקון או בהחלפה. תכופות אני שב ואומר, שאין חיים בלי צרות וכמה נפלא שמדובר ב"צרה" כזו, ממש חיים טובים!
אז לא באסה ולא בטיח, כולה תיקון של אמצעי לחימום מים. כמה חשוב לשים הכול בפרופורציה.