חופשי ומאושר

פרשתי לגימלאות ועכשיו אוכל לקרוע את העולם!!! אוכל לעשות חיים משוגעים?

מה בדיוק מפריע לאדם עובד לעשות חיים?

עבודה אמנם גוזלת זמן וגם אנרגיות, אבל כדי לעשות מה שאוהבים, אפשר תמיד למצוא את הזמן וגם לא צריך להתאמץ לגייס כוחות. מה שאוהבים הרי ממלא אנרגיות ומבחינת זמן – כמה הרבה הולך על שטויות? אם כך, יש שהופכים את העבודה לאליבי שלא טוב להם, שהיא זו שמפריעה להם להיות מאושרים.

עם עבודה או בלי עבודה יכול אדם להיות מאד לא מרוצה או מאד מרוצה. אין ספק בדבר המשמעות הרבה שעשויה עבודה לתרום בחיינו, אבל, זו לא באמת היא שעושה לנו זאת, זה אנחנו שעושים או שלא יודעים לשמוח בחלקנו.

כולנו מכירים אנשים, שלכאורה חייהם על הפנים – מצוקה כלכלית, בעיות בריאות ואחרות – והם משדרים שביעות רצון ושמחת חיים. לכאורה, יש להם הרבה סיבות להיות מאד לא מרוצים, מאוכזבים, מתוסכלים – אך לא, הם באמת משדרים נחת ומרוצות (טוב, אז המצאתי את המילה, אז מה?!) במקביל, הרי אנו מכירים היטב את אלו, שלכאורה חייהם מלאים כל טוב והצלחות ולמרות זאת הם אומללים וסובלים. שוב אזדקק לנאמר: "איזהו עשיר? השמח בחלקו!" ומי הוא המאושר? המוצא טעם ומשמעות בחייו והעושה כדי להגביר בהם משמעות. כיצד? למשל ע"י נתינה, נושא אותו פיתחתי בדברי על "משמעות הנתינה בחיי האדם".

עבודה שאנו עושים עשויה להיות מקור להתחזק ולהתעודד ולהנות ולשמוח; היא יכולה גם להיות גורם המקשה על חיינו ומעכיר תדיר את מצב רוחנו.

לקראת פרישתי מהעבודה נשאלתי שוב ושוב, איך אני מרגיש. תשובתי הכנה היתה: "עצוב ומאושר". עצוב על מה שאני מאבד כשלא אתייצב יותר מדי בוקר בקרב חבריי האהובים ולא אעשה יותר מה שעשיתי עשרות שנים ואהבתי לעשות. אולם, מאושר שזכיתי לצאת בריא לגימלאות, שיש לי כל מה שיש לי ואני אכן מאד מאד שמח בחלקי. נכון, שגם עד כה הגדרתי עצמי כאדם מאושר, שהרי היטב למדתי להעריך ולהוקיר כל מה שזכיתי לו – הטוב שהיה לי ויש לי וכן כל הרע שלא היה לי ושנחסך ממני.

כך, כעת אני חופשי ומאושר ממש כמו שהייתי עד כה – חופשי ומאושר! הדגש כאן על חופש לעומת חופשה. נכון, מסגרת קבועה לשהות ולעסוק בה, שיגרת יום עבודה – מקילה וממלאת וחוסכת טירחת חיפוש דרך למלא זמן. אבל, למי שסקרן, ויוזם ויוצר ואוהב אדם – מובטח לו, שלא יהיה סיפק בידו לעשות אלא חלק מכל חפצו . שהרי: "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה א').

פרישה מהעבודה היא אכן שינוי גדול בחיינו ומה שעומד למבחן היא יכולתנו להסתגל לשינוי ולהוביל אותו. העבודה מבחינת מקום הימצאנו שעות רבות מדי יום ומבחינת העיסוקים בהם מתמלאות שעות אלו – היא דרך חיים, אופן התנהלות, צורה של עיסוק בתכנים מסוימים. כבודה במקומה מונח אולם היא איננה כל חיינו ואולי גם לא – עיקרם. אז עזיבתה לא אמורה לרוקן אותנו ולרושש את משאבי רוחנו. אשר למה נעשה בלעדיה? את תוכניותיי בפירוט כבר הצגתי בכתבי על: "התכוננות לפרישה מעבודה".

 

 

 01.12.07